מרוץ הכלניות – חוויה ספורטיבית קהילתית בפסטיבל דרום בלב

בשישי האחרון נצבע צפון הנגב בצבעים מרהיבים, לא רק בשל מרבדי הפריחה, אלא גם בזכות 1200 רצים שהשתתפו במרוץ הכלניות במסגרת פסטיבל דרום בלב. 

המירוץ, המציין השנה את שנתו ה־12, הפך עם השנים לאחד מאירועי הספורט הבולטים והמרגשים באזור. הוא נולד מתוך הרצון לחבר בין חוויית הריצה לבין הנוף הייחודי של צפון הנגב – שדות פתוחים, יערות קק"ל מרבדי כלניות אדומות. במהלך השנים הפך המירוץ לאירוע עממי ותחרותי כאחד. 

המסלולים: 10 ק"מ, 5 ק"מ ו־2.5 ק"מ שטוחים יחסית עברו ביער שרשרת ונחל גרר והציעו חוויית שטח מגוונת ומאתגרת. היה שם שילוב של סינגלים צרים בין עצים ושיחים, שטח כורכר פתוח לצד שבילים נרחבים, וקטעים קצרים של אספלט שמאפשרים קצב מהיר. 

החזרה שלי למקצה 10 ק"מ

אחרי 15 שנים שנים של חצאי מרתון, מרתונים ואולטרה מרתונים היה מאוד מרענן לרוץ במרוץ  10 ק"מ,  מרחק שאני לרב רץ באימוני אמצע שבוע קרוב לבית. 

איכשהו המיינדסט שלי תוכנן לרוץ במרוצים ארוכים מ־21 ק"מ. חצי מרתון ומעלה הרגיש לי "רציני". 10 ק"מ? זה מרחק שאני רץ בדרך לדבר ה"אמיתי". במשך שנים בניתי זהות של רץ למרחקים ארוכים: אחד שמנהל אנרגיה, שפותח את הריצה בקצב קל וחושב קדימה, מנהל את מקטעי הריצה מתחנת הזנה לזאת שלאחריה. ועכשיו פה אני נכנס לריצה בקצב מהיר מהפתיחה בלי השלב שנראה איך הגוף מרגיש אחרי 15 ק"מ. כאן הכל קורה בחדות ונכונות גם להיות קצת באי נוחות בדופק מהיר מהרגעים הראשונים. בין צילום לצילום אני שוב נכנס לקצב גבוה. 

יש משהו בריא בלחזור למרחקים קצרים: הם מחזירים מהירות, מחזירים משחקיות, מחזירים את היכולת להתאמץ בלי להפוך כל מרוץ לפרויקט לוגיסטי. והם גם מזכירים לי שהגדרה עצמית היא לא גזירת גורל. אם התרגלתי לחשוב שאני רץ של מעל 21 ק"מ, אולי הגיע הזמן להרחיב את התוכנה.

ארגון מצויין ומתחם סיום מפנק במיוחד

אחד מהדברים החשובים במיוחד במרוצים קצרים זה המעטפת מסביב למרוץ שנותנים גם נפח לאירוע. במרוץ הכלניות זה ניתן בגדול, עם מתחם סיום מפנק במיוחד בהם המשתתפים זכו להנות אמבטיות קרח מרעננות, עמדות מסאז׳, יוגורט וגרנולה עם תוספות, אווירה קהילתית שמחה ואנרגטית. ההכנה המקצועית של המתחם הפכה את סיום הריצה לחוויה שלמה.

פסטיבל דרום בלב

פסטיבל דרום בלב מושך מדי שנה מאות אלפי מבקרים מכל רחבי הארץ, ומספק חיבור בין טבע, ספורט וקהילה. מרוץ הכלניות הוא הוא נדבך מרכזי במארג האירועים, ושומר על האיזון בין פעילות ספורטיבית, חיבור לטבע וערכים של קהילה ואהבת הארץ. 

מאחורי הפקת האירוע עומדת עמותת התיירות שדות שקמה בשור בניהולה של דורון נחמני אשטן,עמותה ללא מטרות רווח שהוקמה על ידי חמש מועצות אזוריות בצפון הנגב, ופועלות ליצירת שיתופי פעולה בין־מועצתיים ולטובת חיזוק הכלכלה והתיירות במרחב. 

חוויה משלימה באזור סביב המרוץ 

ואי אפשר לדבר על המרוץ בלי לדבר על האזור. חבל הבשור ועוטף עזה מציעים היום שפע של תיירות מקומית: מסעדות, עגלות קפה, יקבים ופינות אירוח. הריצה היא רק ההתחלה; סביבה אפשר לבנות יום שלם של נוף פתוח, מפגש אנושי ותמיכה בעסקים מקומיים.

ובתוך כל זה מורגשת גם תיירות ומאמץ לחזור לחיים אחרי הטראומה של ה-7.10. בלי סיסמאות גדולות, אלא בעשייה יומיומית: עסקים שנפתחו מחדש, יוזמות קטנות שקמו מתוך שבר, קהילות שבוחרות לארח ולחזור לפעום. לשלב ריצה בשדות הכלניות עם קפה מקומי אחריה מעבר לחוויה ספורטיבית, זו דרך שקטה לקחת חלק בתנועה של חיים שנמשכים.

אולי זו הסיבה שהחזרה ל־10 ק"מ הרגישה לי כל כך מדויקת: במקום מרחק של הישרדות, רצנו מרחק של נוכחות. להיות כאן, לרוץ כאן ולטייל באזור אחרי קו הסיום.

כתב וצילם: רונן קרומהולץ

הצטרפו לווצאפ שלנו וקבלו עדכון על כתבות חדשות: