ממרוץ כביש קטן של 70 רצים בשילוב בתי הספר היסודיים בעיר, לאירוע שטח שמושך אלפים ומיתוג מחדש של עיר שלמה. יוחאי קייט, מנהל אתגר DMR – מרוץ דימונה במדבר, מספר לגיא חלמיש ולקוראי RUNPANEL על המהפך של דימונה, על הסטנדרט הלוגיסטי הבלתי מתפשר ועל הרגע המרגש בו מאות רצים עטופים בדגלי ישראל זינקו אל הנוף המדברי בצל המלחמה.
כשיוחאי קייט (42), יליד דימונה, חזר לעיר הולדתו אחרי הלימודים האקדמיים במרכז, היה לו חזון ברור: לחזור הביתה כדי להשפיע, לשפר ולעשות שינוי בדימונה. כמנהל אתגר ה-DMR, הוא מוביל זו השנה השביעית את אחד מאירועי הספורט המרשימים בדרום, אירוע בעל השפעה גדולה על התדמית של דימונה.
"אני תמיד אומר שאני מהאנשים שבחרו לגור ולהישאר בדימונה", פותח יוחאי. "יצאתי לטובת לימודים, 'שרפתי' קצת זמן בתל אביב, אבל תמיד ידעתי שאני חוזר לפעול במקום שנולדתי בו".
ב-2018, כשיוחאי הגיע לרשת המרכזים הקהילתיים בעיר, מרוץ דימונה היה אירוע צנוע, כמעט משפחתי. "זה היה מרוץ כביש מתנ"סי", הוא נזכר בחיוך. "היו עושים שני סיבובים בתוך העיר, 50 עד 70 רצים במקסימום. אבל הייתה לנו חבורה, יחד עם יהודה בצלאל (כיום מ"מ ראש העיר ויו"ר הרשת) נועם כהן, וישראל אשוש שהחלה לרוץ בשטח. אמרנו לעצמנו: בואו נתייחס למדבר כנכס אסטרטגי פשוט התחלנו לחלום את ה – DMR."
"פתאום אנשים הבינו: המדבר הוא יתרון"
ההחלטה להפוך את המרוץ העירוני למרוץ שטח הייתה נקודת המפנה. "רצינו ליצור גאווה. שאנשים שגרים באמצע המדבר יבינו שהמדבר הוא יתרון, לא חיסרון", מסביר יוחאי. הם עלו על ג'יפים יחד עם אלירן אבו שהיה מנהל מחלקת הספורט ועופרי מילר, המנהל המקצועי, סימנו מסלולים ובנו את ה-DMR הראשון. "התחלנו עם 156 רצים, אבל התגובות היו מטורפות. אנשים עפו על זה. הבנו שיש פה משהו שאין בהרבה מקומות בארץ".
השם DMR, קיצור של Dimona Mountain Race, נבחר כדי לקרוץ לקהל בינלאומי, והצמיחה הייתה מטאורית – עם הקהל הישראלי. ב-2019 מספר המשתתפים קפץ ל-450, ומאז הגרף רק עולה. בשנה שעברה, ברגע ההחלטה לדחות את המרוץ בשל מזג האוויר היו 1085 נרשמים והצפי היה לחצות את רף 1200 הרצים.
השקעה של חצי מיליון שקל באירוע!
יוחאי מספר לי שהמרוץ אינו רווחי ושהתקציב שלו – כחצי מליון ש"ח (!). לנו כרצים זה מספר במספרים את רמת ההשקעה ואיכות המוצר שאנחנו מקבלים בדימונה, אבל זה מעלה את השאלה: מדוע בעצם?
הרצים מקבלים חוויה אחרת, מספרים על זה לחברים שלהם. נהייה מעגל ועוד מעגל של השפעה ושל שיח טוב על דימונה
"כדי לייצר מרוץ ברמה כזו חייב תמיכה מלמעלה", מציין קייט "בזכות מר בני ביטון ראש העיר, שהוא שותף מלא לחזון של המרוץ מתחילת הדרך ונותן תמיכה וגיבוי מלא לאירוע ברמה הכספית והרעיונית ניתן להביא את האירוע למקום שהוא נמצא בה היום".
"אנחנו רוצים להביא את דימונה לקדמת המפה ולשבור סטיגמות מוכרות על עיירות פיתוח", אומר קייט בנחרצות. "בסופו של דבר, כאשר אלף איש מניעים את הרכב בשישי בבוקר ומגיעים במיוחד לדימונה כדי לרוץ – זה מדהים. זה האירוע הכי מתויר בעיר. הוא גורם לאנשים לבוא, לראות דימונה אחרת, להכיר את דימונה, ולראות תוך כדי הריצה שנבנות פה חמש שכונות חדשות, זה מטורף – כל שנה המסלולים משתנים כי נבנות שכונות חדשות!".
"הרצים מקבלים חוויה אחרת, מספרים על זה לחברים שלהם. נהייה מעגל ועוד מעגל של השפעה ושל שיח טוב על דימונה".
כדי להבטיח את הסטנדרט הגבוה, קייט מסרב "לעגל פינות" בלוגיסטיקה. "בעבר עבדתי עם סטודנטים מתנדבים כמרשלים, והבנתי שזה לא עובד. היום אני משלם למרשלים כדי להבטיח שבבוקר המרוץ, 40 אנשי צוות יעמדו בנקודות הקריטיות בלי משחקים. הבטיחות והסדר הם מעל הכל". לצד זאת, הוא מתגאה במדיניות "השפע" בתחנות הרענון בזכות תמיכה של גופים כמו קק"ל ומפעל הפיס, וחסות תזונה של אייל שטרן, לא יקרה מצב שרץ מגיע אחרון ואין לו מים או כיבוד. זה לא קיים אצלנו".
השנה (2026), נעלי החסות של המרוץ הם סקארפה (Scarpa) – ויהיו הנחות משתלמות מאוד לרכישה מהם במרוץ. גם רודי פרוג'קט תומכים במרוץ ומגיעים כבר שנים עם מערך השטח האייקוני שלהם
הצלם רונן טופלברג Sportphotograpy, משמאל רוני ענר האיש והרודי פרוג'קט
חוויה של 360 מעלות: הרבה מעבר לריצה
אחד הדברים שמייחדים את ה-DMR הוא המעטפת. זה לא רק "בוא תרוץ ותלך". המארגנים יצרו מסורת של ערב פסטה והרצאות השראה בערב שלפני המרוץ, עם דמויות מובילות מעולם הריצה והשטח. "המשתתפים מגיעים לערב חברתי, ישנים בעיר ולמחרת ממלאים את העסקים המקומיים", הוא מסביר. היו פה הרצאות של רומן ספיבק, דודו דאנו, רועי קלמר ופאנל מיוחד של רצי ורצות שטח מכל הארץ. והשנה תהייה הרצאה של אילן פריש. אנחנו מביאים את האנשים לפה ערב לפני לחלוקת הערכות, ובאים לאירוע מסיבתי עם ארוחת פסטה, בירות, פינוקים ומפגש חברתי."
זה האירוע הכי מתויר בעיר. הוא גורם לאנשים לבוא, לראות דימונה אחרת, להכיר את דימונה, ולראות תוך כדי הריצה שנבנות פה חמש שכונות חדשות, זה מטורף – כל שנה המסלולים משתנים כי נבנות שכונות חדשות!
"מי שבא עם משפחה, יכול ליהנות מפעילויות כמו בישולי שדה של המרכז ללימודי שדה שמחכים למלווים בזמן המרוץ", מוסיף יוחאי ונותן טיפים למבקרים: "אל תרוצו ותברחו. לכו למסעדת 'סימונה' שיושבת ממש על נופי המסלול, טיילו בנחל ימין, בחולות הצבעוניים, במכתש הקטן, באגם ירוחם או בנחל דימונה בשביל נרקיסים. המדבר בתקופה הזו בשיאו".
יוחאי מודה שנקודת החולשה בדימונה היא "מספר המיטות" לאירוח – מקומות לינה. סביב האירוע כל ה"צימרים" ודירות ה Airb&b בדימונה והסביבה מתמלאות אבל יש מחסור מסוים באפשרויות ובכמות כשאירוע של 1200 רצים ומלוויהם מגיע לעיר. "השנה באתר החדש של ה DMR יש גם ריכוז של מקומות לינה, ויש גם יוזמה של אירוח בבתים של דימונאים".
כנסו לכתבה בנושא באאוטפאנל: דימונה – יעד מפתיע לטיולי משפחות מצוינים
קבלו כתבות ראשונים: קבוצת ווצאפ שקטה של RUNPANEL
מי שאחראי על האנרגיות באירוע מחלוקת הערכות ועד חלוקת המדליות ומתחם המרוץ הם צוות רשת המרכזים הקהילתיים שבימי המרוץ מגיעים לאירוע בהתנדבות מלאה, ובני הנוער המקומיים שפוגשים את הרצים בשטח. "החיבור הבלתי אמצעי הזה, בין הרצים שבאים מבחוץ לבין עובדי הרשת והנוער של דימונה שמעודד אותם, הוא הקסם האמיתי", אומר יוחאי. ואם כבר מדברים על קסם, אי אפשר שלא להזכיר את הצלם תומר פדר, שדואג כל שנה לתיעוד המרהיב ששוטף את הרשתות החברתיות אחרי האירוע ויוצר את "אפקט ה-DMR".
לרוץ עם הדגל: עמידות בצל המלחמה
המרוץ של לפני שנתיים (2024) היה הטעון ביותר רגשית בתולדות האירוע. הרישום נפתח בקיץ, אך נעצר ב-7 באוקטובר. "כולנו היינו בהלם", משחזר קייט. "דימונה ספגה מכה קשה מאוד. איבדנו כעיר 30 אבדות – זה המון לעיר קטנה כזו (כ 45,000 תושבים), אלה מכות שהן לא פשוטות לעיר כזו". אבל הרצים חיפשו שפיות. "החלטנו שאנחנו חוזרים, אבל ממקום של חוזקה", הוא מספר.
קבלו עוד כתבות מעולות מראנאפנל: הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:
"תחת הסלוגן "רצים עם הדגל", הזמנתי אלף דגלי ישראל עם שרוך קשירה קדמי לרצים. קו הזינוק היה אחד המרגשים שראיתי בחיי. אנשים התעטפו בדגל, רצו איתו אל המדבר כדי להחזיר את הגאווה". הנחישות הזו של ההפקה עמדה למבחן שוב לאחרונה, ב"ריצת הזריחה" המסורתית. "זה נפל בדיוק על הלילה של התקיפה האיראנית והכוננות", נזכר יוחאי, "אנשים חששו, שאלו אם מבטלים. בדקנו, ראינו שאין הנחיה רשמית של פיקוד העורף לעצור אירועים – וקיימנו את הריצה. אנחנו לא נכנעים לפחד".
קו הזינוק היה אחד המרגשים שראיתי בחיי. אנשים התעטפו בדגל, רצו איתו אל המדבר כדי להחזיר את הגאווה
יותר ממדליה: 42 ק"מ לזכרו של אסף זמיר ז"ל
ה-DMR הוא מרוץ עם נשמה. עוד בגלגולו הראשון, הוא הוקדש לזכרם של בני דימונה שנספו באסון הכרמל – יקיר סויסה ז"ל, ענבל אמויאל ז"ל וחגי פנקר ז"ל. "חשוב לי להחזיר את הזיכרון הזה למרכז", אומר יוחאי.
המרוץ שובר תקרת זכוכית ומשיק לראשונה מקצה מרתון מלא (42.2 ק"מ) בשטח, עם כמעט 1,000 מטר טיפוס מצטבר. המקצה מוקדש לזכרו של אסף זמיר ז"ל, שנפל בקיץ האחרון. אסף הוא בנם של ירדן ומירי זמיר, זוג מאמנים שהקימו קבוצות ריצה בהתנדבות בעיר. "ירדן ואשתו יזניקו את המקצה, וירדן אפילו יצטרף לרצים מקו הזינוק.ירוץ את ההתחלה".
אסף זמיר ז"ל, לוחם שריון שנפל בעזה, לזכרו מקצה המרתון בדימונה
חשבנו על מזכרת ייחודית לרצי המרתון המלא. משהו ייחודי שלא נראה כמותו. כך נולדה צלחת ה- Finisher שלנו. חוץ ממדליית הסיום כל מסיימי המרתון יקבלו צלחת חרס שהוכנה בעבודת יד בסטודיו הקרמיקה של המרכז הקהילתי. זו מזכרת עם נשמה."
ומהצד השני של הסקאלה – מקצה ה-5 ק"מ. "שואלים אותי למה לא לוותר עליו", אומר יוחאי, "אבל מבחינתי זה שער הכניסה. זו הדרך לתת לאנשים 'טעימה' ראשונה מהשטח בלי להיבהל, וזה מאפשר למשפחות לרוץ יחד".
"כולם שווים בקו הזינוק"
גולת הכותרת הערכית היא מקצה ה-700 מטר, המתקיים במסגרת חודש "פברואר יוצא מן הכלל" של החברה למתנ"סים להעלאת המודעות לאנשים עם צרכים מיוחדים. "ראש העיר, בני ביטון, לא מפספס את זה – הוא מזניק אותם, רץ איתם ומחלק מדליות", מספר יוחאי בגאווה.
"כשילד עם צרכים מיוחדים רץ לצד מרתוניסטים, והקהל מריע לכולם שווה בשווה – זה הניצחון האמיתי של דימונה. מי שמניע את זה הם העובדים של המרכזים הקהילתיים שלנו שאני חושב שזה שהם נמצאים שם – זה מייצר מפגשים מדהימים ואנשים שהגיעו לפה אומרים "וואו איזה אנשים פגשנו". האירוע הזה הפך להיות לאחד מאירועי הדגל של רשת המרכזים הקהילתיים.
בני ביטון ראש העיר דימונה
מרתון מדברי מלא בדימונה
בכל שנה, המרוץ עובר שדרוגים – אם במסלולים ואם בענייני הפקה. כך התווסף מרתון נוסף לישראל – הפעם בשטח המדברי והגובה המצטבר של דימונה. וכך גם לפני 3 שנים המותג עבר את הריענון המתבקש. "הפסקנו עם הצהוב-שחור" הוא צוחק. "המדבר בחורף הוא ירוק ופורח, זריחות ושקיעות מטורפות וצבעוניות, וזה בדיוק מה שהבאנו למיתוג החדש. וגם המדליות השתדרגו, בזכות טיפ שקיבל יוחאי לפני כחמש שנים מהמאמן הוותיק סמי אסודרי, שהציע לו להשקיע במדליות מעוצבות וגדולות. "השנה המדליות הן חלק מפאזל שיוצר את צורת נרקיס – הסמל של דימונה".
עם צפי של כ-1,200 רצים, נותני חסות כמו Scarpa, Rudy Project, סונטו, ועוד, ואפילו חלוקת צילומי מגנטים עם תמונות רצים כמזכרות בזמן אמת, דימונה מוכנה להוכיח שוב: המדבר הוא מקום של עוצמה, זיכרון, וקהילה חמה שמחכה לחבק את כל מי שיבוא לרוץ בשביליה.
ראיין: גיא חלמיש
צילום: SportPhotography – ערן ירדני, רונן חורש, רונן טופלברג ותומר פדר (באדיבות המרוץ)
