מכביש למדבר: הניסיון הראשון שלי בחצי מרתון שטח בדימונה

עומר פינקל הגיע לשבור שגרת ריצת כביש – אל חצי מרתון דימונה בשטח אחרי שהמאמן שלו גיא חלמיש הפתיע אותו עם המלצה על המרוץ. זה מה שקרה שם:

אני רץ כבר כמה שנים, בעיקר כביש, ומתרכז בעבודה מדויקת על קצבים ומדדים. אני אוהב את זה. אוהב לראות שיפור, אוהב מספרים, אוהב לדעת איפה אני עומד ביחס לעצמי. אבל יש משהו בכביש שהוא גם צפוי. לפחות עבורי. אותם מסלולים, אותה אספלט, אותה שליטה בקצב.

בסוף נובמבר שלחתי לגיא חלמיש, המאמן שלי בתוכנית ראנאפנל אימון אישי הודעה: ״על איזה מרוץ אתה ממליץ לי?״. חשבתי על חצי מרתון תל אביב. להמשיך בקו המוכר. התשובה שלו הייתה מפתיעה: ״גיוון לאירוע שטח עליות – דימונה, יכול לבוא בחשבון? סטייל אחר לגמרי״. המילים ״סטייל אחר לגמרי״ הספיקו לי. מיד אמרתי שאני רוצה לנסות שטח. לא בגלל שידעתי למה אני נכנס – דווקא כי לא ידעתי. 

האם רץ כביש צריך לגוון לשטח?

בכביש אני רגיל למדוד. בשטח צריך להרגיש. 

שביל לבן מתחלף בעלייה חדה, חול, אבנים קטנות, ירידות טכניות. הקרקע משתנה כל הזמן. אין אוטומט. דווקא השינוי הזה הוא היתרון הגדול. השרירים המייצבים עובדים יותר. היציבות משתפרת. והראש לומד להגיב במקום לשלוט. אבל יותר מהכול, השטח מחייב שינוי גישה: פחות שעון, יותר ניהול אנרגיה, יותר צניעות מול התוואי.

המילים ״סטייל אחר לגמרי״ הספיקו לי. מיד אמרתי שאני רוצה לנסות שטח. לא בגלל שידעתי למה אני נכנס – דווקא כי לא ידעתי. 

הגעתי עם כושר, בלי ניסיון שטח אמיתי

לא עשיתי מהפכה באימונים. ההכנה הייתה דומה מאוד לחצי מרתון כביש, אולי קצת יותר עליות ליד הבית. האמת? כמעט לא רצתי באמת בשטח. הגעתי לדימונה עם כושר טוב, אבל בלי ניסיון אמיתי בקרקע משתנה ובירידות טכניות. וזה הורגש. במיוחד בעליות ובקטעים שבהם השביל משתנה כל כמה עשרות מטרים. הגוף היה חזק, אבל התחושה לא הייתה מוכרת.

כולם דיברו על העלייה הראשונה, מיד אחרי 2.5 קילומטר. לא ידעתי למה לצפות. התחלתי אותה בריצה, והדופק טיפס מהר מאוד. אמרתי לעצמי: עומר, יש לך עוד מרוץ שלם לפניך. עברתי להליכה מהירה, כמו רבים אחרים. 

סינגלים בדימונה: עמוק במדבר

יום המרוץ – אנרגיה, טיפוסים ואי ודאות

כבר מהרגע שיוצאים מהרכב מרגישים שזה לא עוד מרוץ עירוני. מוזיקה, פינות ישיבה, עמדות קפה, עוגיות ואנשים מחייכים. מזג האוויר היה מושלם, והאווירה הכניסה אותי מיד למצב אחר. עמדתי בזינוק בלי יעד זמן. בלי קצב מטרה. רק עם סקרנות.

כולם דיברו על העלייה הראשונה, מיד אחרי 2.5 קילומטר. לא ידעתי למה לצפות. התחלתי אותה בריצה, והדופק טיפס מהר מאוד. אמרתי לעצמי: עומר, יש לך עוד מרוץ שלם לפניך. עברתי להליכה מהירה, כמו רבים אחרים. 

הצצתי בשעון וראיתי קצב של כמעט 7 דקות לקילומטר. אני לא זוכר מתי בשלוש השנים האחרונות רצתי בקצב כזה והרגשתי שאני באמת רץ. שם קיבלתי החלטה פשוטה: עזוב את השעון. תהנה. 

ניהול האנרגיה – דווקא שם הרגשתי שהניסיון שלי בא לידי ביטוי. לא דחפתי 100% בהתחלה. ראיתי רצים שעוקפים אותי בתחילת המסלול, ובהמשך מצאתי את עצמי מצמצם ועובר אותם.

הרגע שבו הבנתי באמת שזה עולם אחר הגיע בקילומטר ה-15. אחרי תוואי לא פשוט הגיעה עלייה של כמעט שני קילומטרים, עם שיפוע יפה וטכני. התחלתי בריצה, ואז הארבע־ראשי שלי צעק עליי: או שאתה עובר להליכה, או שאני עוצר אותך. אני ממושמע. עברתי להליכה. לא כי נשברתי, אלא כי הבנתי שזה מרוץ שמנהל אותך אחרת. אחרי העלייה הזו השטח אפשר שוב להגביר עד הסיום. אבל כבר ידעתי: זו ריצה אחרת. עולם אחר.

קולות מהשביל

בתחילת המירוץ פגשתי את נדב לאליוט, שני חברים בני 26 שרצים יחד כמה שנים, למירוץ דימונה הגיעו בפעם הראשונה כחלק מהכנה לתחרות שטח בירושלים שיש להם עוד כחודש, הם רצו את מקצה ה-30 קילומטר. נפרדנו לאחר 7.5 קילומטר בפיצול המקצים.

בהמשך פגשתי את עזריאל, בן 19 לפני גיוס. הוא רוצה להספיק המון לפני הצבא ומתכנן בעוד חודשיים חצי איש ברזל בטבריה. גם עבורו זו הייתה הפעם הראשונה בשטח. יש משהו יפה בזה: באותו מסלול, עם אותו מדבר, כל אחד בא ללמוד משהו אחר.

תובנות לרצי כביש ששוקלים את דימונה

אני ממליץ לכל רץ כביש לשלב לפחות מרוץ שטח אחד כחלק מתוכנית הריצה. הגיוון מרגיש מצוין, גם פיזית וגם מנטלית. DMR הוא מרוץ מצוין לפעם ראשונה בשטח: יש בו המון תחנות רענון מלאות בכל טוב, מרשלים לאורך המסלול, אנשי הצלה ברכבי שטח, ותחושת ביטחון אמיתית לאורך הדרך.

וגם הפרטים הקטנים עושים הבדל: למשל, האפשרות להיכנס לקאנטרי בסיום, להתקלח ולהתרענן לפני הנסיעה חזרה למרכז, היא מחשבה מעולה. שאפו ענק למארגנים. מרגישים ורואים את המחשבה על הפרטים הקטנים. ל-DMR אני אחזור שוב ללא כל ספק.

DMR הוא מרוץ מצוין לפעם ראשונה בשטח: יש בו המון תחנות רענון מלאות בכל טוב, מרשלים לאורך המסלול, אנשי הצלה ברכבי שטח, ותחושת ביטחון אמיתית לאורך הדרך.

סיום

יש מרוצים שמודדים בהם זמן, ויש מרוצים שנכנסים לך לראש. בדימונה, בתוך השקט והמרחבים, הבנתי שהריצה יכולה להיות גם לנפש, לא רק לשיפור קצבים. DMR נתן לי את זה. תוואי שמאתגר פיזית, אבל בעיקר מחייב שינוי גישה. לפעמים להאט, לפעמים ללכת, לפעמים פשוט להיות נוכח.

והשילוב הזה – מדבר, שטח, קהילה – הוא בדיוק מה שהופך את המרוץ הזה ליותר מעוד תחרות ביומן.

מאת: עומר פינקל

עומר פינקל, יזם נדל"ן, בעל משפחה, רץ כביש מהיר ומדויק. עומר מתאמן כבר שנים באימון מרחוק אצל גיא חלמיש, ומה שמאפיין אותו הוא הרצינות והעקביות שלו ביחס לריצה – הוא מהרצים האלה שלא מפסידים אימונים אף פעם. בעל משמעת עצמית ופוקוס נדירים שמביאים אותו להצלחה. 

הצטרפו לווצאפ שלנו וקבלו עדכון על כתבות חדשות:

חצי מרתון בשטח: עומר פינקל והמדליה