אתם קמים בבוקר, יוצאים לריצה ומתחילים את היום. וכך גם למחרת. וביום שאחרי כן. ובשבוע שלאחר מכן. וגם בחודש, בשנה ובשש השנים הבאות. כל יום, בלי הפסקה – ריצה אחר ריצה. עד כמה אפשר למתוח את הגבול ולהמשיך את הרצף? גיא אלמוג, ישראלי שחי במינכן ורץ כל יום כבר יותר משש שנים, משתף על הדרך שלו לריצה ברצף (Streak Running) מהיום שהוא התחיל, דרך רגעי המשבר, התהילה וגם מה עשוי לגרום לו להפסיק.

את גיא אלמוג הכרתי לפני כמה שנים במרחבים הוירטואלים האהובים עליו: הטוויטר והסטראבה. מאז אני עוקב אחריו מרחוק וכמו שהשמש זורחת בבוקר, זה וודאי שגיא ירוץ היום – כמו אתמול, שלשום וגם מחר. לרצים חובבים כמונו זה מרתק למצוא משוגעים לדבר יותר מאיתנו, לצפות מהצד ולתהות: עד מתי הטירוף הזה ימשך? לרוץ יותר משש שנים ברצף, כל יום, בכל מזג אוויר, בכל סיטואציה, בלת״ם, פציעה, מחלה, חופשה – איך זה יתכן? לכבוד עוד נקודת ציון שרירותית של שש שנים של ריצה ברצף (שציין בסוף אוקטובר האחרון), החלטתי לשבת איתו לראיון בזום ולתהות על קנקנו של ה-Streak Runner הישראלי. אולי תתעניינו גם בכתבה: 1000 ימי ריצה ברצף – איך עשיתי את זה

 

מצטרפים לווצאפ של ראנפאנל!

הצטרפו עכשיו לקבוצה השקטה שלנו WhatsApp Logo וקבלו את כל הכתבות החדשות על הריצה:

הצטרפו עכשיו


מי אתה גיא אלמוג, הידוע בכינוי The Streak Runner?

הגעתי למינכן לפני קצת יותר מ-20 שנה בעקבות עבודה בביטחון של אלעל, במקום טיול של אחרי הצבא החלטתי לנסות לחיות פה קצת, מפה לשם התחתנתי ויש לי 2 ילדים, עובד בתחום המכירות ורץ כל יום כבר יותר משש שנים ברצף. 

ריצה ברצף

חוגג שיא אישי של 2:50 שעות ומקום ראשון בקטגוריה במרתון קנדל

איך התחלת עם השיגעון הזה?

לפני 8 שנים בערך גיליתי את עולם הריצה בעקבות שיחת חולין עם שני קולגות שיצאו לריצה בהפסקת הצהריים. אחד מהם ניגש אלי, טפח לי על הכרס הקטנטנה שהיתה לי בזמנו ואמר: ״גם לך לא יזיק״. נעניתי לאתגר והתחלתי לרוץ איתם פעם בשבוע 8 ק״מ בקצב 5:45 והחזקתי מעמד בקושי. אבל בשבוע שאחרי כבר ציפיתי שיום חמישי יגיע בשביל לרוץ שוב. 

הכושר השתפר דרמטית די מהר, ראיתי שאני מאוד נהנה מזה והתחלתי לאתגר את עצמי. בהתחלה לא ידעתי אם מותר בכלל לרוץ יום אחרי יום? אמרו לי שהגוף חייב להתאושש, אבל ניסיתי וראיתי שבשבילי הגוף מצליח להתאושש די בקלות. אני פחות מתחבר לתחרויות או לשיפור של מהירות כמו שרבים אובססיביים למדד הזה. בזכות העובדה שגיליתי את הריצה בגיל מאוחר יחסית אני פשוט נהנה מהשעה וחצי שאני רץ ביום. זה נחמד להשתתף מדי פעם במרוץ מבשלות בירה או במרתונים, לרוץ יחד עם קבוצה, אבל בשביל כל אלה אתה צריך ליהנות מהריצה עצמה. כבנאדם שאוהב מספרים אז כיף לי כל פעם לחשוב על סטטיסטיקות שונות: כמה קילומטרים ארוץ השנה (ספויילר: כ-8,000), אחוז הזמן שאני מבלה בריצה (כ-7% מהשנה) או קצב ממוצע שמשתפר עם הזמן.

 

 

 

מה זה בכלל Streak Running? איפה אתה בדירוג והאם זה חשוב לך?

לשאול מה נחשב Streak Running זה כמו לשאול ״מיהו יהודי״? יש הרבה הגדרות אבל יש ארגון בינלאומי שקבע שריצה ברצף היא ריצה של לפחות מייל (1.6 ק״מ) אחד ביום לפני חצות. אני התחלתי עם זה בשביל עצמי אז בהתחלה זה לא ממש עניין אותי. אחרי שהגעתי ל-150 ימי ריצה ברצף, גיליתי את הארגון הזה ושמחתי שיש עוד מטורפים כמוני. רציתי להירשם אצלם ואז גיליתי שהם מקבלים נרשמים חדשים רק אחרי ריצה ברצף של שנה מינימום! יש אנשים רשומים שרצים ברצף כבר מעל 50 שנה. כרגע אני בסביבות מקום 2,000 בעולם, שזה יפה מאוד. הם מוציאים גם מגזין רבעוני וזה מסקרן לקרוא באדיקות למה אנשים מפסיקים לרוץ ברצף, כי זה גם יכול להעיד על הסוף העתידי של הסיפור שלי.

 

אל תפסידו כתבות מעולות:

הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:

מאשר תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות משלוח פרסום ועדכונים

 

אם כבר מדברים על זה, חשבת מתי זה יסתיים, אם בכלל?

סיפורי הפרישה מהמגזין מדברים על מישהו שגילו אצלו סרטן, או רץ אחר עבר תאונה. יש גם כאלה שפשוט נגמר להם החשק בשלב מסויים. אני יכול לדמיין מצב שבו הרצף יסתיים, בעקבות משהו נורא שיקרה כמו פציעה, תאונה או מחלה, שיהיה לי קשה להתאושש ממנו. במקרים כאלה אני אנסה למשוך כמה שאפשר אבל אם זה יהיה מדכא וסבל עבורי באיזשהו שלב אחליט להפסיק. היתה לי גם פציעה שכמעט גרמה לזה לקרות. 

 

 

בהקשר הזה, איך מתמודדים עם מחלות או פציעות (לא עלינו)?

היו לי 2 פציעות רציניות בשנת 2023, אחת מהן ממש סיכנה לי את הרצף. היא גם קרתה ב-8 לאוקטובר 2023 אז הייתי עוד יותר בדיכאון. מתחתי איזה שריר בגב וממש דידיתי במשך 3 ימים. אמרתי לעצמי שאני יוצא לרוץ את המינימום האפשרי ובוחן שוב אחרי 3 ימים האם יש שיפור. יצאתי כל יום החוצה לריצה של כ-2 ק״מ, ההרגשה הייתה עדיין גרועה, אבל מיום ליום הקצב טיפה השתפר, אז הבנתי שאני בדרך לצאת מזה. יש לי כלל מאוד ברור: לא להחליט החלטות חשובות ולהסיק מסקנות על ריצה תוך כדי ריצה. אני מסיים את הריצה, מתאושש ורק אז מתפנה לקבל החלטות גורליות.

ריצה ברצף

איך מצליחים להתאושש בין הריצות? 

יש דברים ספציפיים שאתה מקפיד עליהם כמו שינה או מתיחות?

אני לא מקפיד על מתיחות או אימוני כוח / חיזוקים, אבל כן על תזונה, שינה ומנוחה. למשל בשבוע שבו אני בכנס עם המון שעות על הרגליים, אשתדל לשבת ולנוח כשניתן ולרוץ בעצימות יותר נמוכה באותו שבוע. אני אוהב לאכול אבל לא אוכל ג׳אנק פוד אלא אוכל יותר איכותי. לגבי שינה, אם למשל אשתי ואני צופים בסרט ואני רואה שהיא קצת מתעפצת – תוך 2 שניות אני חותך למיטה לישון.

איך משלבים ריצה ברצף עם עבודה, משפחה וחופשות?

אני משתדל מאוד לאזן ולפצות את המשפחה על השעות שאני נעדר מהבית בגלל הריצה. בסדרי העדיפויות הריצה לא אמורה להיות בטופ, ובשביל שזה לא ירגיש כך אני מג׳נגל ומסדר את החיים שלי בצורה תומכת ריצה. כמו בכל זוגיות יש חלוקת תפקידים: אני מבשל, עושה קניות, אבל זה לא תמיד מושלם ולפעמים יש חיכוכים סביב הנושא. בינינו – אני יוצא כל יום לשעה ו-45 דקות של ריצה, שזה לא מעט.

אבא ובן

משפחה או ריצה? לא חייבים לבחור

מי מהווה לך השראה? האם זכורים לך מקרים שאנשים אמרו לך שאתה ההשראה שלהם?

אני מאוד מתחבר לאלכסנדר סורוקין, לא בגלל ההישגים שלו שמדהימים בפני עצמם, אלא בגלל הגישה שלו. כמוני, הוא גם גילה את הריצה בגיל יחסית מאוחר, היה חותר בליטא במקור. הוא רצה לרדת קצת במשקל, התחיל לרוץ וגילה שיש לו כישרון גנטי לריצה. איך שהוא מתייחס לכישלונות מאוד מרשים אותי: כמו באתגר Chasing 100 של אדידס, לקחו כמה רצי אולטרה מהירים שניסו לרוץ 100 ק״מ בפחות משש שעות, בו הוא לא צלח. 

הוא מאוד מפרגן לרצים אחרים, מתייחס לשיאים כזמניים שנועדו להישבר. אני תמיד אומר – תשווה את המאמץ שהבנאדם משקיע, לא את התוצאה עצמה. גם סיפן חסן מדהימה, מאוד אמיתית ומשתפת את החוויה בדרך האותנטית שלה. לא מזמן עשיתי שרשור הפעלה בטוויטר לשאול למה אנשים רצים ועוד כל מיני שאלות, חלק מהמגיבים כתבו שאני מהווה השראה בשבילם, זה נחמד ומלטף את האגו אבל לא בשביל זה אני רץ.

 

אל תפספסו אף כתבה!

אל תפסידו כתבות!:
לחצו לווצאפ העדכונים


איך הריצה בכלל השפיעה על החיים שלך ובפרט הריצה ברצף?

היתרון של ריצה ברצף הוא שאין את הרגע של ההתלבטות האם בא לי לרוץ היום או לא – יש וודאות. בתור בנאדם עצלן זה עוזר להתמיד ולהתגבר על מחסומים ותירוצים כמו גשם או עייפות. אני גם משתדל לרוץ בבוקר בשביל לשים את זה מאחורי וליהנות מתחושת ה״סופרמן״ לאורך כל היום: כשאתה נכנס למשרד אחרי שרצת בבוקר אתה מרגיש מעל כולם. 

היה איזה יום שהייתי צריך לקחת את הבן שלי לניתוח בבית חולים בשש בבוקר ולא ידעתי איך היום יתפתח בהמשך, אז קמתי דקה אחרי חצות, יצאתי לרוץ, חזרתי לישון רגוע בידיעה שהריצה של היום בוצעה. זמן בריצה זה זמן שתורם לי לבריאות, פעילות שאני נהנה לעשות אותה, זה זמן שלי עם עצמי. כשאני רץ עם חברים אני אומר להם: ״הנה, מהרגע הזה אני נהנה, מהרגל אחרי רגל על הקרקע, מהשעה וחצי הזו בחוץ״. אני לא מחפש לשבור שיאים של מהירות ותחרויות פחות מושכות אותי למרות שלמדתי ליהנות מהן היום.

רצים

צילום: Mainova Frankfurt Marathon

מאיפה אתה מביא את הכותרות והתיאורים לפוסטים בסטראבה?

זה תלוי אם קרה משהו מעניין בריצה, פגשתי מישהו, איזו סטטיסטיקה מעניינת כמו מספר עגול של קילומטרים או של כמות ימים ברצף, מזג האוויר, נעליים חדשות, תחושות פנימיות – הכל הולך. למשל רצתי בנובמבר וירד גשם, אז שמתי ציטוט מ-November Rain. בטח לא כולם יכירו אותו, מי שיכיר גדל בניינטיז ויזדהה. יש אפילו אפליקציה שנותנת כותרות לפוסטים של ריצה בסטראבה, אבל זה די קרינג׳י. זה כמו להעביר את הפוסטים שלך בסטראבה ב-ChatGPT קודם, ישר מזהים שזה מלאכותי ולא אותנטי.

 

 

 

כמה זוגות נעליים אתה צורך בשנה? 

ולמה אתה נועל צבע שונה בכל רגל?

בניגוד לשמועות, אין לי ספונסרשיפ מ-HOKA, אני מה שנקרא friend of the brand. בהתחלה בכלל רצתי עם נעלי קרבון ולא היה לי מושג שלא מתאמנים איתן אלא הייעוד שלהן הוא בעיקר לתחרויות. בטוויטר קראתי רצים שמדברים עליהם וראיתי נעליים שמצאו חן בעיני בעיצוב ובצבעים. במקביל חברים בקבוצת ריצה שגם עבדו אצל המותג קישרו אותי איתם וכך נוצר הפרויקט של הסרטון הדוקומנטרי שהם עשו עלי. אחר כך הם גם הזמינו אותי להצטלם ולקדם את מרתון פרנקפורט שהם נותני חסות שלו. 

כמו בכל קמפיין קיבלתי קצת ציוד, אבל זה היה נקודתי, אין לי הסכם חסות ארוך טווח איתם. עכשיו אני רץ עם ה-מאך 6 שלהם, הסוליות שלהן יותר עמידות ונשחקות פחות מהמאך 5. אני רץ איתן בסביבות 1,000 ק״מ. בדרך כלל בשנה אני מכלה כ-6 זוגות נעליים, השנה אני כנראה אצרוך בסביבות 7-8 זוגות נעליים על פני כ-8,000 ק״מ.


נקודות ציון ואתגרים בתוך Streak Running

לרוץ מרתון מלא

בתחילת דרכי בריצה הייתי מאוד תמים, אמרתי לעצמי ״מה הסיפור לרוץ מרתון? אני רץ 10 ק״מ כל יום פה בפארק, מה הבעיה להמשיך עד למרחק מרתון?״. לא הכרתי את כל הפיזיולוגיה, צורת האימון למרתון, תזונה וכולי. המרתון הראשון שלי בפארק היה קטסטרופלי, עד קילומטר 20 הכל היה סבבה, היו לי כמה ביסקוויטים וקצת מים. נכנסתי באמ-אמא של הקיר, אתה אומר לרגליים שלך לזוז והן לא זזות. הרגשה נוראית כשאתה נתקל בזה בפעם הראשונה וגם לא מכיר את התופעה הזו. חזרתי הביתה בקושי רב אחרי 5-6 שעות ברוטו עם עצירות והפסקות. 

אחרי כמה שנים עשיתי עוד ניסיון והפעם אמרתי לעצמי שאני לא עוצר ויהי מה, סיימתי ב-3:24 שעות. הוכחתי לעצמי שאני מסוגל לרוץ מרתון בלי לסיים גמור ובלי להתאמן במיוחד. אחר כך הגיעה ההזמנה מ-HOKA לרוץ במרתון פרנקפורט, התחלתי עם קבוצת הפייסרים של 3:15 ובקילומטר 36 ראיתי שאני מרגיש טוב והחלטתי להגביר, סיימתי ב-3:12 שעות בהרגשה טובה.

אולטרה-מרתון מבשלות

באחת מהריצות פגשתי ברחוב את ניקו (שלימים גם הפך למאמן שלי) התחלנו לקשקש על ריצה, החלפנו פרטי סטראבה והתחברנו. ניקו חשף אותי לאולטרה-מרתון המבשלות שהוא וחבר מארגנים כל שנה במינכן: בסוף מאי רצים כ-80 ק״מ בין 8 מבשלות בירה, רצים כ-10 ק״מ בממוצע בין מבשלה למבשלה, שותים בירה וממשיכים למבשלה הבאה. זו היתה חוויה מטורפת, בסופה הצטרפתי לצוות המארגן של האירוע. השנה לא יכולתי להשתתף בגלל הניתוח של בני אבל השתתפנו במרתון בירות רשמי ומאורגן עם תחפושות בבלגיה שהיה גם חוויית ריצה כיפית ומומלצת. אני לא מחפש אתגרים באופן אקטיבי, אבל כשהרפתקאות מזדמנות בדרכי אני בדרך כלל נענה לאתגר. 

רצים ברצף

אולטרה-מבשלות 80 ק״מ

אפליקציית כיבוש שטחים בריצה

ראיתי איזו פרסומת באינסטגרם על אפליקציה בשם INTVL שעושה גיימיפיקציה (Gamification או מִשְּׂחוּק בעברית) לריצה, מעין שילוב של פוקימון גו ו-Paper.io שפיתחו צמד אוסטרלים. המטרה היא לכבוש כמה שיותר שטחים חדשים בריצה, כאשר האחרון שרץ את תא השטח כובש אותו. כ-Early Adopter הורדתי את האפליקציה והתחלתי לשחק. לא ממש עניין אותי הפרס הכספי שהם הבטיחו למנצח (האמת שחשבתי שזה סקאם) אלא התחרות עצמה. 

הרצים המתחרים באפליקציה היו רצים 10-12 ק״מ כל כמה ימים אז לא הייתה לי בעיה להתברג כמוביל, אבל היה רץ אולטרה קנדי שפתאום רץ 50 ק״מ בריצה אחת ועלה בבת-אחת לראש הטבלה. היו גם טקטיקות לסנכרן את הריצה ברגע האחרון בשביל לא לחשוף בכמה אתה מוביל (שלא יסגרו עליך), זה עורר קצת מרמור אצל חלק מהרצים אבל בסופו של דבר הם העבירו לי כסף כשזכיתי במקום הראשון. עכשיו הם די מתפוצצים בקטע טוב, יש להם מודל פרימיום עם תכניות אימון במנוי בתשלום, משהו כמו סטראבה אבל הרבה פחות פופולרי. היתה לי אהדה אל החבר׳ה האלה כי בעבר פיתחתי יחד עם שותף (עומרי) את זזנובוט לקהילת הרצים בטוויטר בעברית, שזה הנישה של הנישה. זו היתה תחרות ריצה שבועית שדירבנה אנשים לצאת לרוץ ביחס חברי ותחרותי. היו מקצים וגביעים וירטואליים.

 

 

 

לרוץ מרתון לתוצאה

שוב במקרה, חבר מקבוצת ריצה רשם שיש לו סלוט פנוי למרתון ברלין אם מישהו מעוניין, הייתי הראשון שקפץ וענה ״אני! אני!״. רצתי את ברלין ב-3:13 שעות והיה לי קל, נתתי כיפים לאנשים, דיברתי עם רצים אחרים, פגשתי בני דודים שלי שם – היתה לי חוויה ממש מהנה. ואז חשבתי שאם בלי להתאמן רצתי 3:13, אז אולי כדאי להתאמן קצת ולנסות לרוץ מרתון לתוצאה. 

תמיד חשבתי שארוץ מרתון מהיר אם וכאשר הרצף ישבר. אבל מרתון ברלין הפיל לי אסימון שאולי אני יכול לרדת משלוש שעות עם אימונים. פעם לרוץ סאב 40 לעשרה ק״מ היה נראה לי תקרת זכוכית, וזה קרה בלי להתכוון תוך כדי מרוץ שליחים. הסתכלתי על השעון ולא האמנתי לראות קצב של 3:50 על השעון. בהתחלה חשבתי שזו טעות GPS. ואז צברתי ביטחון, התאמנתי למרתון בינוולד בקנדל עם חבר (טים), הוא כיוון ל-2:50 שעות, אז ידעתי שאם נזנק ביחד אני אמור לראות אותו מתרחק ממני באופן הדרגתי וקבוע. 

בזינוק רציתי לרוץ איתו אבל פחדתי להישרף כמו איקרוס שטס קרוב מדי לשמש. אחרי כ-100-200 מטרים מהזינוק התייצבתי על קצב 4:02 שהרגיש נוח. בניתי על טים כנקודת עוגן מלפני אבל היה לו משבר במחצית הדרך, אז נשארתי לבד. המשכתי והמשכתי והמשכתי ונגמר המרתון. לא האמנתי לראות את הספרות שתיים-חמש-אפס על לוח התוצאות. המאמן שלי התקשר אלי ובירך אותי שזכיתי במקום ראשון בקבוצת הגיל שלי – הישג מדהים. מבחינתי אין מה לחפש עוד שיפור בקצבים, טוב לי עם השיא הזה.

 

 

 

למי מתאימה ריצה ברצף ולמי לא? 

אני מכיר כמה רצים ברצף, אבל אין בינינו הרבה במשותף. גם לדעתי אין קטגוריות של מישהו שרץ ברצף יותר טוב מרץ ברצף אחר. למשל יש רצה ברצף שאני מכיר שרוב הריצות שלה הן 2 ק״מ ביום. מבחינת המיינדסט, המנטליות שלנו דומה. אני גם מאוד נהנה מהשגרה שלי, לרוץ ברוב השנה את אותו מסלול. אני הרבה יותר דומה לחברים מקבוצת הריצה שלי, שאמנם אין שם רצים ברצף אבל הם רצים המון, כשש פעמים בשבוע. תמיד אפשר לשלוח הודעה אם מישהו פנוי לריצה ורוב הפעמים מישהו יצטרף, הם מאוד אוהבים את הריצה. יש אולי קטע של מקובעות, אני יודע שזה יקרה ולא צריך להתלבט. הרבה יותר קשה לי המחשבה של לא לרוץ. אני לא חושב שריצה ברצף מתאימה לכל אחד, אני גם לא חושב שריצה בכללי מתאימה לכל אחד. אם אתה סובל מזה – פשוט אל תרוץ.

 


מה דעתך על אתגרים של רצפים קצרים יחסית של שבוע או חודש?

אני מאוד בעד זה, אנשים מחפשים איזושהי מטרה, המון אנשים פונים אלי בטוויטר לעצה מדי פעם. בדרך כלל צריכים עזרה עם המוטיבציה, מצפים ממני להיות מיסיונר של ריצה. אני פשוט בחור שרץ הרבה, יש לי תובנות רק מהניסיון שלי וממה שעובד לי. אני לא מחפש מוטיבציה, אני פשוט נהנה מריצה. אם אתה מחפש מוטיבציה לרוץ כי אתה רוצה להוריד 10 ק״ג במשקל, זה משהו אחר. תתחילו בלשלב הליכה וריצה, 80% הליכה, 20% ריצה ותתקדמו משם. יש לי חבר שעשה אתגר לרוץ שבוע ברצף 8 ק״מ כל יום, שאחריו הוא אמר שמעריך אותי אפילו עוד יותר ממה שחשב עד עכשיו, אחרי שטעם את הריצה ברצף.

אתה ישראלי שחי בגרמניה ודמות ידועה בקהילת הריצה, איך עברו עליך השנתיים האחרונות מאז ה-7 לאוקטובר?

הקשר שלי לישראל ולחברים ישראלים בעיקר דרך הטוויטר, ה-7 באוקטובר היה מאוד קשה עבורי, כמו כל ישראלי, בין אם בארץ או בחו״ל. הייתי בדיכאון טוטלי, ממש הרגשתי מה זה דיכאון אמיתי במשך 3-4 חודשים. אישתי דאגה לי, הבוסים שלי בעבודה שאלו איך אני מרגיש, נתנו לי אפשרות לקחת חופש אבל דווקא הריצה והעבודה החזיקו אותי שפוי. הסביבה החברתית שלי גרמנית לחלוטין, גם אישתי גרמניה, אז עברתי את זה די לבד מחובר לחדשות בארץ (באוזניות כדי שהילדים לא ישמעו את הזוועות שמתרחשות בישראל). היו פה הפגנות תמיכה בישראל, אישתי אפילו רצתה ללכת, אבל לא הרגשתי שזה יתן מענה לצרכים שלי באותה תקופה. לא הייתי ישראלי מוחצן לפני השביעי באוקטובר, עכשיו בטח שלא אצא לרוץ עם סממנים ישראלים, כמו חולצת נבחרת ישראל שהייתי רץ איתה מדי פעם בעבר.

מה התכניות שלך לעתיד הקרוב? אתגרים מעניינים בקנה?

התקבלתי למרתון בוסטון ואני מתכנן לרוץ אותו באפריל 2026, זו גם היתה הסיבה שהחלטתי לרוץ מרתון מהיר לתוצאה. השנה האחרונה היתה די עמוסה, רצתי 4 מרתונים: מרתון מבשלות הבירה בבלגיה, מרתון אמסטרדם, מרתון ברלין ומרתון בינוולד בקנדל, בו קבעתי את השיא האישי. הבטחתי לאישתי שהשנה הקרובה תהיה יותר רגועה. גם את מרתון בוסטון אטוס לרוץ עם חבר, כנראה שחברים זה מה שמדרבן אותי להרפתקאות בריצה. יש את אולטרה-מרתון המבשלות כאן במינכן, אירוע חברתי (לא רישמי) שהפכתי לחלק מהמארגנים שלו, אפשר גם לשתות בירה 0.0% ללא אלכוהול, אחת החוויות היותר מגבשות וכיפיות לדעתי.

 

מאת: אלי ארקוש
צילום: גיא אלמוג, Mainova Frankfurt Marathon

לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:

לערוץ הטלגרם!