יש מוצרים שפשוט בולטים ככוכבי על ומציגים עיצוב על זמני. עיצוב שמחזיק שנים ארוכות והוא עדיין נראה עדכני, רלבנטי ומעניין. מאסטרפיס – כזה הוא דגם הפרפורמנס של רודי פרוג'קט שקיבל מהדורת ספשייל אדישן ביום הולדת ה 40 לרודי פרוג'קט. וזו הפעם הראשונה שאני מתבאס שאין לי מספיק כסף לקנות כזה דבר.
לכבוד ארבעים שנה למותג שחררה רודי את הספשייל אדישן המטורף הזה, שנבנה על בסיס אותו עיצוב אייקוני משנת 1985. דגם "פרפורמנס" היה הראשון שסימן את כניסת Rudy Project לעולם משקפי הספורט. עכשיו חוזרים אליו עם כלים של 2025: כל זוג מיוצר בהדפסת תלת ממד מטיטניום (כלומר לא יציקה או הזרקה). ייצור אדיטיבי שמאפשר מבנה סריג דקיק בתוך הזרועות והמסגרת. את זה אי אפשר לקבל מתבנית הזרקה. הסריג חוסך משקל ומוסיף קשיחות והוא נראה מדהים.
לחצו לקבל עדכון על כתבות:
העדשות בגוון Smoke Black. עליהן חריטה בלייזר. הלוגו המקורי של Rudy Project משנת 1985. ולצדו חתימה של המייסד, רודי ברבאצה. המשקפיים מגיעים בקופסת אספנים ייעודית. הצבעים בקופסה לקוחים משנות ההקמה.
זו מהדורה מוגבלת, לא למכירה אלא למעטים ומקורבים (שיכולים להרשות לעצמם מסגרת נדירה באלפי יורו). המסר ברור: שורשי המותג נטועים במסורת הספורט והעיצוב, והיכולות העדכניות הן הקצה של הנדסת החומרים והטכנולוגיה המתקדמת במשקפי ספורט.
המקור
ב 2018 פרסמתי כתבה על הרטרו במשקפים – ושם סיפרתי לראשונה על דגם הפרפורמנס המיתולוגי במילים האלה: "אחד הדגמים המדהימים ביותר של משקפיים שיש הוא דגם מוקדם מאוד של רודי פרוג'קט- אחד הראשונים, ושמו: Performance משנת 1986. אי אפשר שלא להבחין במושלמות העיצובית הזו, בניקיון המוחלט, בקווים המעודנים. לגמרי משהו שסטיב ג'ובס היה כנראה אוהב:"
האמת היא שזאת לא הפעם הראשונה שרודי משחקים עם השראה מהדגם הזה: הדגם הראשון של הספינשילד שבחנתי (דגם מאוד מוצלח שמאז הפך להיות משפחה של כמה דגמים) – לקח מוטיבים מהקורה העליונה והפס האמצעי שבתוכה. אבל אז הוא לא היה חידוש של דגם הפרפורמנס אלא אלא משהו שלוקח מן המסורת לתוך מוצר אולטרה מודרני:
מה מקומן של מהדורות מיוחדות כאלה?
מהדורות מיוחדות לא מתאימות לכל מותג. הן צריכות להישען על בסיס של איכות, עיצוב ומסורת והן כלי להעברת מסר של יוקרה. הן יוצרות מוקד תשומת לב איכותי, נקי מרעש: מאחר וזה לא קמפיין של הנחות או הכרזה רגילה שמטרתה למקסם מכירות. מהדורה מוגבלת היא נקודת ציון, וקל לנו להזדהות עם נקודות ציון כאלה. עוגנים בזמן שמשדרים את המסר של המותג תוך יצירת נדירות מכוונת.
מהדורת ספיישל אדישן מחדדץ את ה־DNA. במקרה הזה: ותק שמשדר ניסיון ואיכות לטווח ארוך שעברו המרה לטכנולוגיה מתקדמת. דיוק, טיטניום, דיגיטציה, לצד נוסטלגיה ועומק היסטורי. הספשייל אדישן מייצר רקע וקונטקסט שהם מרכיבים קריטיים בימים אלה, כשחברות סיניות הולכות ומציעות מוצרים וטכנולוגיה לא רעים בכלל, רק חסרי כל מטען תרבותי או היסטורי.
מהדורות ספיישל אדישן בונות זיכרון, וכשהמותג יציע דגמים יומיומיים יותר, ההילה נשארת ומקרינה גם עליהם. זה אפקט מוכר בשעונים, ברכבים, ובמצלמות: פרויקט אייקוני בודד מזיז תפיסה שלמה. הכלכלה של מהלך כזה אינה של מכירות הדגם עצמו אלא של יצירת הון-מותג והקרנה על כל המוצרים האחרים. היא מייצרת הפרדה במחיר ובסטטוס ויוצרת נדירות שמעלה ערך ומגבירה את הנחשקות (אחד המרכיבים ההכרחיים של יצירת יוקרה). היא מגבירה נאמנות ומרחיבה את השיח למחוזות רגשיים. אלה מדדים רכים שנמדדים לאורך זמן, אך הם חזקים. דרך הפעולות האלה זה מייתר לגיטימציה לתמחור גבוה יותר גם של הדגמים הרגילים לעומת המתחרים הלא ממותגים.
האם כל חברה יכולה לעשות את זה?
לא – בהחלט לא: חייבת להיות היסטוריה שניתן לעמוד מאחוריה, ואופי עיצובי שהקהל מזהה בעיניים עצומות. יש לכך דוגמאות מוכרות: Leica בצילום, Colnago באופניים. Rudy Project יושבת באותו מרחב: יש לה סיפור התחלה ברור, המשכיות תחרותית. ויש לה שפה עיצובית.
מה קורה אם מותג ללא עומק מנסה תרגיל דומה? הצופה רואה מוצר שמחפש הצדקה לעצמו. זה מתפוגג מהר ואפילו יכול ליצור נזק ולהראות נלעג. כן, למרות שאנחנו בעולם השיווק בו הכל אפשרי, גם ל Storytelling צריך להיות מרחב של אותנטיות.
נחזור ל Performance ב Special Edition
הדפסת תלת-ממד בטיטניום הוא בחירה מדויקת למסר של שנת הארבעים של רודי: טיטניום היא שגשוגת יוקרתית, על זמנית, אבל החיבור שלה להדפסת תלת מימד חדש יחסית. ההדפסה מאפשרת תכנון וייצור מורכב מאוד, במבנה שאי אפשר לבצע בכלים פשוטים. הסריג איננו אפקט ויזואלי לשם אפקט אלא ממשיך את הקו הלוגי של מוצרי ביצועים, מפחית משקל, ומייצר משהו שכיף להביט בו מקרוב מאוד. הטיטניום עמיד. קשיח. קל. אפשר לכוון תכונות באזורים שונים של הזרוע והמסגרת.
החריטה על העדשה גם היא סוגרת מעגל: לוגו 1985 וחתימת המייסד מעבירים את התחושה של רצף. אתה מחזיק משהו שנולד מתוך נקודת התחלה ברורה, היסטורית, ואי אפשר סתם להמציא אותה – הזמן עבר, ההצלחה נוצרה, והיא שם, מרפרפת באוויר הדליל של שנות ה 80. 40 שנים כאלה הן משהו שהוא בלתי מושג על ידי אף יצרן חדש מהשנים האחרונות. זמן שעבר – כבר לא יכול לחזור, ומה יותר "נדירות שמעלה ערך" מזה?
פתח, לאט, את קופסת האספנים
הקופסא המיוחדת, עם צבעי חגיגות ה 40 לא נועדה רק למדף אלא מקבעת את הטקס: הפתיחה מלווה במגע, שליפה ותחושה של כספת ובה אוצר ייחודי. וזה באמת גם אוצר ייחודי במחיר של אלפי דולרים. זה חלק מהחוויה שתוכננה כדי שהחוויה תחייה גם מחוץ לרכיבה ולריצה.
בסוף אתה שואל את עצמך: האם אתה צריך אותו? לתחרות, לאימון, ליום שמש רגיל. התשובה פשוטה. המוצר הזה לא נבחן בשאלת צורך. הוא נבחן בשאלת שייכות. האם אתה מזהה את עצמך עם הסיפור שהציגו כאן. אם כן, הוא יגרום לך לחייך בכל פעם שתפתח את הקופסא. בעולם של שורת רווח מיידית ומהדורות שמוחלפות בקצב עונתי, נחמד לראות פרויקט שנותן כבוד לעיצוב מבריק ועל זמני, לחומר, לייצור למינימליזם ודיוק. אני רוצה כאלה משקפיים של Rudy, אבל אין לי את ההון הנדרש.
מאת: גיא חלמיש
אל תפסידו כתבות מעולות: הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:
