מרתון ירושלים 2026 – הניצחון של עולם הריצה על הנסיבות

למרות הפסימיסטים, הפסקת האש הגיעה במועד קרוב מספיק כדי להעלות הילוך בהכנות. המלון שבוטל הוזמן מחדש, מסעדה איטלקית הוזמנה לערב המירוץ ובמקום לחשוש מטיל מתפצל חזרנו למצב השפוי של הפחד מהעליה הבלתי נגמרת בקילומטר ה-18 של חצי המרתון. ערכות המירוץ התבררו כדלילות במיוחד, חולצה של ג'ינגה ומספר חזה וזהו, נקודה חשובה לשיפור בשנה הבאה.

הזריחה בכניסה לעיר העתיקה

הרווחנו אווירת מירוץ לילה בחסות פיקוד העורף ומזג האוויר   

הזזת המירוץ לחציו השני של אפריל הציבה אתגר נוסף. תחזית מזג האוויר הראתה תנאי חום מלווים באובך כבד. רצי המרחק המלא קיבלו הודעה שיאלצו למצוא מרתון מלא חלופי, ומועד הזינוק לחצי המרתון הוקדם לשעה 5:15, הרבה לפני הזריחה!

הביקור באקספו (הצנוע, לצערנו) ביום חמישי היה אי של חזרה לשגרה, קצת קניות ובדיקת חידושים אצל גרמין, רודי פרוג׳קט וברוקס, כשתוך כדי זהבה שמואלי שולחת את תמונת שער הזינוק המסורתית בקבוצת הווצאפ. מלחמה, שרב, טילים? מסורת זו מסורת ומחר יש מירוץ. כדי להוסיף לאווירה החגיגית, ההוא מאמריקה צייץ שאפילו בלבנון יש הפסקת אש. 

עיר הקודש דורשת תכנון קצבים שונה

הוראות פיקוד העורף אסרו התקהלויות ודרשו כניסה ויציאה זריזה ממתחם הריצה, ללא מלווים או הפנינג. באים, רצים, מדליה והביתה. זינוק בשעה כה מוקדמת, מחייב הכנה מדוקדקת בעיקר למגיעים מרחוק בבוקר המירוץ, או יותר נכון בלילה. מההתרשמות שלי, למרות האתגרים אלפי רצות ורצים עמדו באתגר. בחשיכה מוחלטת יצאו מהמלון והחניונים בבגדי ריצה לעבר מתחם הזינוק בגן סאקר. התחושה בהגעה למתחם הייתה דומה למירוץ לילה המוני בעוד שהעיר מסביב עדיין נמה.

לחצי הקודם בירושלים הגעתי עם רגליים של שיא במרתון המלא בטבריה. לכן לא נדרשתי לתכנון קצבים מוקפד. הכושר אפשר לטעות, להתאושש, ולהגיע לקו הסיום כשהגוף עוד שואל "מה כבר נגמר?". הפעם ידעתי שנדרשת התייחסות שונה. 

מסר מדויק שקיבלתי מגיאחה – מאמן ראנפאנל אימון אישי תאר את האסטרטגיה המומלצת בירושלים: המסלול כולל מעל 330 מטר טיפוס ולכן אסור להתייחס רק לקצב, עדיף להתמקד בתחושה. בעליות, לא להילחם כדי להישאר בקצב מסוים, אלא לנסות לשמור על אותה רמת מאמץ כמו במישור שלפני. בגדול מי שיודע לרוץ לפי דופק יכול לבצע מצויין. נדרש לדאוג להימנע מדופק גבוה מדי ולהשרף בעליות וכמובן לשחרר רגליים במידה בירידות, אך בלי להגזים עקב מאמץ הבלימה בכל נחיתה.

התוכנית שלי הייתה – ריצה בשביל הכיף, הסביבה, האווירה. ללא זמנים ויעדים, ריצה לפי תחושה – מגביר קצת במישורים, עובד קשה ולא נשרף בעליות ונשאר בשליטה בירידות תוך כדי איתור צלמים.

ריצה בזריחה בתוך העיר העתיקה

הזינוק המוקדם קיצר את החימום, אבל אל דאגה ההשכמה האמיתית של הגוף הגיעה כבר בקילומטר השני עם הטיפוס ברחוב בצלאל. בדיוק בדרך שעשו בתקופות קדומות עולי רגל שהגיעו מנמל יפו לבקר בעיר הקודש. את הזריחה קיבלנו בשמחה רגע לפני הכניסה לשער יפו. לטעמי הרגע המרגש במסלול והסיבה לחזור להשתתף במרתון ירושלים – הכניסה בשערי החומה לצד מגדל דוד והריצה על אבני המרצפות בשבילים הצרים. 

אין עוד מסלול בו מתקיים מפגש בין עולם הריצה החובבני, המשוייך לתרבות מודרנית המקדמת אחווה ושוויון בין דתות ומגדרים. עם ההיסטוריה בת אלפי השנים של העיר הכי מורכבת בעולם עמוסת בתי תפילה ושנים של מאבק בין דתות שונות על הבכורה הרוחנית – אלפי הרצים והרצות חגגו חופש ושפיות. דתים וחילונים, יהודים וערבים, צעירים ומבוגרים בחצאית או או מכנס קצר. עולם הריצה החופשי ניצח – סוג של מצעד גאווה.

האתגר בכניסה של המירוץ לתוך העיר העתיקה ברור, אבל הטעימה קצרה מדי. המארגנים צריכים למצוא דרך למסלול שכולל מרחק רב יותר בתוך החומות.

בירושלים החץ תמיד בכיוון למעלה, כל אחד נותן פירוש משלו

אירוע שהוא כולו ניצחון וחזרה לשגרה

בניגוד למקומות אחרים בעולם, מאז ה-7 לאוקטובר 2023, שגרה איננה דבר מובן מאליו בישראל. השנה מרתון תל-אביב בסוף פברואר היה הארוע ההמוני האחרון, רגע לפני שבועות רבים של מלחמה ואובדן שיגרה מוחלט. כל הכבוד למארגני מרתון ירושלים שהתמודדו עם אי הוודאות והארוע יצא לדרך. מציאת התאריך החלופי, התגובה המהירה לתנאי מזג האוויר – איפשרו אירוע תרבות ספורט מרגש. הרגשת הסיפוק והחגיגה בקו הסיום הייתה שונה מהרגיל והריצה הייתה רק הקינוח.

בשנה הבאה הם ידרשו לשפר את ערכות המירוץ, האקספו ולפצות על ביטול ההפנינג. ועדיין: שמחנו על המנה העיקרית שהייתה חגיגת החזרה לשגרה, המפגש עם החברים מעולם הריצה והיכולת פשוט לרוץ.

מאת: עמית נבון

תמונות: ליטל פלד

עמית וליטל: זוגיות על קו הסיום תוך כדי מו"מ לגבי השתתפות גם בשנה הבאה

Share On

Tweet