מסלול 21 ק"מ ריצת שטח באזור חורשן – מזכרון יעקב לעמיקם ועין אביאל

החורשן הוא אזור פופולרי מאוד בקרב רוכבי אופניים, רצים וג'יפאים, בזכות רשת ענפה של סינגלים ודרכים מאתגרות המציעות צל קריר. הריצה בין האלונים נתנה את הקצב והאנרגיה להמשך היום.

מים בנחל: מעמיקם לעין אביאל 

ביציאה מההר פניתי שמאלה לריצת כביש קצרה לעבר המושב עמיקם. הריצה ברחובות השקטים והמטופחים של היישוב סיפקה אתנחתא כפרית שלווה, ומשם יצאתי שוב אל השטח – הפעם לכיוון נחל תנינים. למרות העונה, הנחל שהוא  אחד מנחלי החוף הנקיים והאיתנים בישראל, המשיך במשימתו: לנקז את מעיינות רמות מנשה לעבר הים. התחנה הראשונה על המים הייתה עין עמיקם – פינת חמד מוצלת ומושלמת לשכשוך קל ומרענן של הרגליים. 

המשכתי בריצה לאורך זרימת הנחל, לא לפני שעצרתי בסכר מפעל "נחלי מנשה". המפעל ההנדסי המרתק והוותיק הזה, המופעל על ידי חברת מקורות, קולט את מי השיטפונות של נחלי האזור ומטה אותם אל דיונות החול של קיסריה, שם המים מחלחלים ומעשירים את מי התהום במקום לזרום לים וללכת לאיבוד. משם, ריצה זורמת לאורך ערוץ הנחל הביאה אותי אל עין אביאל. המעיין, הידוע בניקבה הנסתרת והצמחייה העשירה שסביבו, היה שוקק חיים ומלא במטיילים שנהנו מהמים הצלולים. עוד שכשוך קצר ומרענן, וממשיכים הלאה.

"לראותם בלבד"

סובב זיכרון ועמיקם ידועים כאזורים חקלאיים פוריים במיוחד, בהם המטעים והכרמים נהנים מאדמה עשירה ואקלים נוח. אני נפרד מחופו של נחל תנינים ומתחיל לנוע רטוב ורענן לכיוון גן אהוד. הדרך עברה בין מטעי שזיפים ואפרסקים עמוסי פרי. הצבעים המשגעים והריח המתוק באוויר היו מפתים, אך מטעמים ברורים של שמירה על עמלו של החקלאי, הפירות הללו נשארו בקטגוריית "לראותם בלבד".

הפתעה בגן אהוד

ההפתעה הגדולה של היום חיכתה לי בגן אהוד – פינת הנצחה פסטורלית, נקייה ויפהפייה, שהוקמה לזכרו של אהוד אפרתי, בן זכרון יעקב ולוחם חטיבת הצנחנים שנפל בקרב ברצועת עזה בשנת 2007. הגן, המוקף עצי אלון עתיקים וספסלי עץ מזמינים, מתוחזק באהבה רבה ומהווה פינה קסומה לעצירה מול הנוף.

שם, בין השבילים המטופחים, פגשתי באקראי ארבעה מטיילים בשנות ה-80 לחייהם. הכנסת האורחים שלהם הייתה מיידית: תוך דקות מצאתי את עצמי יושב איתם, נהנה משיחה נעימה ומזמינה, וחולק כבוד לשקשוקה מופלאה שמיכה הכין בביתו עם הרבה האהבה אך, לדבריו, "עם מעט מדי חריף". יש רגעים בריצות ארוכות שבהם החוויה האנושית עולה על כל נוף, וזה היה אחד מהם.

מאמץ אחרון וסיום נאות

בצער נפרדתי מהרביעייה מסבירת הפנים תוך הבטחה שיזכו למקום של כבוד בכתבה העתידית, ויצאתי לדרך. חום הצהריים, המרחק המצטבר ומגמת העלייה המתמשכת היוו אתגר לא קטן. מנוחה קצרה במחצבה הנטושה, המשמשת כיום כאתר אימון פופולרי ומאתגר למטפסי צוקים, ומשם מאמץ האחרון  בעלייה התלולה שמחזירה אותי לנקודת ההתחלה בגן ירון. 21 קילומטרים הגיעו לסיומם, השעון נעצר, הדופק ירד.

כדי לסגור את היום כמו שצריך, ירדתי בכביש העוקף אל פאתי המושבה, ישירות אל חנות המפעל של "דודה ברטה". המקום שייך לחברי קהילת "בית אל" – קבוצת גרמנים נוצרים ציונים שהתיישבו במקום בשנות ה-60 ומפעילים לצד קונדיטוריית הבוטיק המעולה גם מפעל מצליח למערכות סינון אוויר ומיגון למקלטים. קפה קר כשלצידו בורקס חם, פריך ואיכותי מעשה ידיהם, היו התמורה הנאותה והמדויקת ביותר למאמץ הגופני שהושקע בבוקר המופלא הזה.

כתב וצילם: דב טיבי 

ללוח מסלולי הריצה של ראנפאנל לחצו פה

Share On

Tweet