חוויות וטיפים ממרתון טוקיו – אחד משישה המייג'ורים

טוקיו קוראת לך מותק (רק טראמפ, תן לי צ׳אנס)

ברגע שרצים מייג׳ור אחד – נדבקים בחיידק. המרדף אחר מדליית ששת הכוכבים יצא לדרך עם הקבלה למרתון שיקגו של 2025 והמשיך עם עוד הגרלה מוצלחת לטוקיו 2026. מסתבר שיש עוד הרבה חברים בכת הזו: אמריקאים, אירופאים, אסיאתים וגם לא מעט ישראלים. 

ההכנות לטוקיו היו רחוקות מאידיאליות: פציעה טורדנית בעקב אכילס השביתה אותי לסירוגין עד כדי כך שכבר חששתי שמרתון טוקיו בסיכון. אבל כמו עוף החול התחלתי להטמיע חיזוקים בשיגרת האימונים, תגברתי בקצת cross-training על אופניים בחדר הכושר, ואיכשהו הצלחתי לייצר רצף שבועות של אימונים סבירים עד כשבועיים לפני המרתון. שיא אישי כבר לא יהיה כאן, אז לפחות מרתון לכיף ולחוויה. ואם כבר חוויה, אז יפנית. אולי תתעניינו גם בכתבה: איך להתקבל למרתונים המבוקשים בעולם – המייג׳ורס

צילום: All Sports Community

עוד לא הספקתי לשמוח על שתי ריצות נפח מוצלחות, וכבר הגזרה מול איראן החלה להתחמם. טראמפ משחרר ציוצים מאיימים בזה אחר זה והדיבור בפארק הירקון שמרתון תל-אביב (וטוקיו בשבילי) בסכנה קיומית. 

השנה מרתון טוקיו התקיים ביום ראשון של תחילת מרץ (1/3), כלומר יומיים אחרי מרתון תל-אביב. ההבנה שגם אם נצליח להמריא לטוקיו, לא בטוח שתהיה לנו טיסה חזרה לארץ הגבירה את חוסר הוודאות והחששות לקראת האירוע. 

פה נכנס המשחק האכזרי של ״מה אם?״. מה אם אבטל את הנסיעה, אבל המערכה תפרוץ יום אחרי הנחיתה המשוערת חזרה מטוקיו? הסיכוי לצאת בהגרלה למרתון טוקיו הוא כ-10%, כבר הצלחתי על הניסיון הראשון – מה הסיכוי שאצליח שוב בניסיון הבא אם אבטל? כך, עם משפחה תומכת וקצת רגשות אשם בלב, עליתי לטיסה ופגשתי שם לא מעט רצים ישראלים עם נחישות מהולה בקורטוב דאגה. 

גורדי השחקים מעבר לנהר הסומידה

נחיתה רכה, ריצת היכרות וסיור באקספו

הטיסה עברה בצורה חלקה, אוטובוס למלון בטוקיו בשכונת גינזה (לא רחוק מנקודת הסיום), החלפתי לבגדי ריצה ויצאתי לסיבוב קליל מסביב לפארק הארמון המלכותי (Imperial Palace). מזג האוויר היה קריר ומעונן, אידיאלי למרתון. עצי הבונזאי המיוחדים והרחובות המבריקים היו שינוי מרענן מהשגרה בארץ. הרגליים הרגישו טריות והגוף קצת מג׳וטלג אך נרגש לקראת הימים הקרובים. חזרתי למלון למקלחת זריזה ושמתי פעמי לאקספו לפגוש את יוחאי עילם, חבר משותף שגר בספרד וליווה אותי במרתון ברצלונה 2023. אולי תתעניינו גם בכתבה: לרוץ בספרדית במרתון ברצלונה

ריצת היכרות באזור ארמון המלך (Imperial Palace)

עוד בכניסה לאקספו בבניין Tokyo Big נחשפנו למופע אור-קולי על קירות הבניין שקיבל את משתתפי המרתון באופן מרשים. עוד כמה מאות מטרים של צעידה בהכוונת מתנדבים יפנים והגענו לאיסוף הביב (מספר החזה) המאורגן רק כמו שיפנים יודעים לארגן. אגב, במספר חנויות נעליים ראיתי שהמוכרים מוודאים שכל נעל היא אכן במידה הרצויה, מחכים לאישור הקונה ורק אז מחייבים. אפשר ללמוד משהו מהתרבות היפנית למצויינות.

לחצו פה לקבל את הכתבות בוואצאפ:

לערוץ הוואטסאפ!

בדבר אחד הם קצת פיקששו: הרצון לשמור על הסביבה התנגש עם המציאות הפרקטית – קיבלנו כוס רב-פעמית מגומי שאמורים להשתמש בה במהלך המרתון. אולי לרצים-הולכים זה יכול להתאים: לעצור בעמדת השתיה ולמזוג להם בנחת לכוס הרב-פעמית. לרוב הרצים התחרותיים למחצה זה פחות מסתדר. 

הביתן הענק של אסיקס, נותנת החסות הראשית של המרתון היה סמוך לחלוקת הערכות. מובן שרכשנו ג׳קט ונעלי ריצה לפני שירדנו לקומה התחתונה להסתובב בין עשרות ביתנים של מותגי הנעלה, הלבשה ותוספי תזונה מוכרים יותר ופחות.

בהינתן שהאקספו נפתח רק ביום חמישי, היתה תנועה ערה של רצים וקרוביהם. לא פלא במרתון מייג׳ור של עשרות אלפי משתתפים מכל העולם. נוסף למקצה המרתון המלא, היה גם מקצה של 10.7 ק״מ (מוזרים היפנים) באותו יום, מה שמגדיל את מספר המשתתפים משמעותית. 

הסתובבנו בין ביתני המותגים להתרשם ולהתנסות בנעליים השונות. בלטו במיוחד הביתנים של סלומון עם תצוגת ווסטים מרשימה, אדידס עם נעל על משקל שמראה 97 גרם (הייתכן?!) ברוקס ונייק עם הליכונים ואתגרי ריצה על הליכון. גם מותגים כמו אלטרה ו-361 הסיני הראו נוכחות. 

בגזרת הג׳לים ותוספי התזונה היו מגוון אופציות: SIS ו-GU המוכרים אבל גם מאורטן ו-Precision Fuel שלא מיובאים לארץ אך פופלריים באירופה ובארה״ב. טעמנו משקה איזוטוני של מותג יפני שנתן חסות על המרתון בשם Pocari Sweat, המשקה שיימזג לרצים בכל עמדת שתיה שניה במסלול. הטעם היה פחות מתוק בהשוואה לגייטורייד וקליל לצריכה.

Shakeout Run עם היוטיוברים והספונסרים

Shakeout Run זו בעצם ריצת שחרור שמתבצעת יום או יומיים לפני המרתון, 4-6 ק״מ בקצב קל עם כמה מתגברות קצרות לסיום על מנת להכניס קצת טונוס (מתח) לשרירים לקראת המרוץ הגדול. במרתון שיקגו הסתבר לי שיוטיוברים של ריצה ומותגים נותני חסות מארגנים ריצות Shakeout המוניות במטרה להתחבר לקהילה ועל הדרך לייצר תוכן, לקדם מוצרים ואולי גם להרוויח עוד כמה עוקבים. 

מבחינתנו הרצים זו הזדמנות להתחכך עם היוטיוברים האהובים עלינו, לקבל כמה דוגמיות של ג׳לים בחינם ולהרגיש יחד כקהילה את הפרפרים שלפני המרתון. בשבת בבוקר יוחאי חברי השתתף בריצה די המונית שכזו בחסות מותג הריצה הבוסטוני TrackSmith. לאחר הריצה המשתתפים הוזמנו לחנות הפופ-אפ של המותג ולקבל ערכה ממותגת למרוץ על כל רכישה. הקפיטליזם האמריקאי משתלט על טוקיו.

ריצת Shakeout המונית בחסות Tracksmith, מותג בוסטוני לבגדי ריצה

לקראת מרתון טוקיו שמחתי לגלות ברשתות החברתיות שגם ניק בסטר (מאמן ריצה דרום אפריקאי המתגורר בבריטניה, סאב 2:20 במרתון) וגם ג׳ייק ברקלו הלא הוא Ran To Japan (בריטי שעבר לטוקיו במטרה לחיות חיי נזיר מרתונים יפני, סאב 2:15 במרתון) מארגנים ריצה שכזו באותו מיקום בזה אחר זה! נפגשנו עם ניק בסטר ועוד 3 יוטיוברים ביום שישי בשמונה בבוקר בפארק יויוגי, יצאנו לשתי הקפות בפארק וכמה מתגברות. במהלך הריצה חלקתי עם ניק את ההערכה שלי לסרטונים שלו – גם כשלא הולך לו הוא משתף את הכישלונות עם הצופים, תמיד באופטימיות ובהסתכלות פרקטית קדימה, ליעד הבא. 

לאחר כמה תמונות סלפי ותשורות ג׳לים של SIS, הקבוצה עברה לבית קפה סמוך וכמה מאיתנו המתינו לשעה תשע בה הופיע ג׳ייק ברקלאו לריצת Shakeout נוספת, הפעם בחסות מאורטן (לקחנו עוד כמה דוגמיות). באופן די מפתיע גם ניק וגם ג׳ייק עברו סייקל הכנה מוצלח לקראת המרתון במטרה לשפר את שיאם האישי, אך ניק כנראה סבל מאימון יתר במחנה האימונים בקניה אליו נסע וג׳ייק נפצע בברך כשבועיים לפני המרתון. מוזמנים לבקר בערוצים שלהם ולראות איך הם סיימו (או שלא?) את המרתון.

היוטיוברים יוצאים מהמסך למציאות

יום המרתון הגיע!

אחרי מספר ימי התאקלמות, יום ראשון הגדול הגיע! יוחאי הגיע לאסוף אותי מהמלון שממוקם באזור גינזה הקרוב לנקודת הסיום. אל מתחם הזינוק בבניין הממשלתי של טוקיו נסענו ברכבת התחתית שהיתה גדושה במאות רצים נרגשים. כעבור כחצי שעה הגענו למתחם, התור לשירותים התקדם במהירות והיו מספר אזורים עם תאי שירותים במפלסים שונים. טיפ שקיבלתי מסרטון ביוטיוב שכדאי להתקדם למפלס קצת יותר מרוחק שם התורים יהיו קצרים יותר. 

מצאנו מעין חניון מקורה מוגן מהרוח והתמקמנו יחד עם רצים נוספים לסידורים אחרונים, מתיחות והמתנה דרוכה. הפקדנו את שקית שמירת החפצים בעמדת המשאיות, קפצנו לביקור נוסף בשירותים לקראת הכניסה למשפך הזינוק והנה זה אוטוטו קורה! 

מקהלת ילדים יפניים ליוותה את ההמתנה לזינוק בשירה נעימה. מסתבר שבמרתון טוקיו יש זינוק מתמשך, כלומר מהרגע שהאקדח יורה, כל הקורלים מתקדמים בזה אחר זה ויוצאים לדרך. הזינוק לווה בעשן וענני קונפטי שנורו באוויר ויצאנו לדרך. המסלול מתחיל בכ-5-6 ק״מ במגמת ירידה קלה, מה שמפתה להתחיל מהר מהמתוכנן. למרתון הזה הגעתי עם הרבה חששות מרמת הכושר הנוכחית שלי, אז פתחתי שמרני. יוחאי המשיך קדימה ודרכינו נפרדו כבר בקילומטר הראשון. מזג האוויר היה קריר בזינוק של 9:10 בבוקר (כ-13-14 מעלות) אך היה צפוי להתחמם עד לכ-20 מעלות בצהרי היום. במסלול האורבני ברובו מצאנו אזורים של צל מגורדי השחקים שעזרו לחמוק מהשמש הישירה היכן שהיה ניתן. רוח נעימה שרתה לאורך רוב המסלול, משקפי השמש והכובע גם סייעו לשמור על טמפרטורה אידיאלית לאורך הקילומטרים.

שלוש פרסות, עמדות שתיה ושלטי הכנה לצילום

כשסקרתי את המסלול וצפיתי בסרטונים מותיקי המרתון, נוכחתי לדעת שישנן לא פחות משלוש פרסות וארבעה מקטעי הלוך-חזור במסלול. הראשונה כבר בקילומטר ה-11, כלומר מהקילומטר השמיני (בו מתפצלים מסלול המרתון ומקצה ה-10.7 ק״מ) רואים רצים שחוזרים בכיוון הנגדי, מה שנותן בוסט אנרגיה וחיזוקים. 

הפרסה השניה מגיעה בקילומטר 18, למרות שלא הייתי קורא לה פרסה אלא שתי פניות רצופות ימינה. בקילומטר 20 מגיעה הפניה שמאלה וחציית נהר סומידה – זוהי בעצם העליונת היחידה במסלול. היפנים ידועים בטכניקת הפרסה הייחודית שלהם שכוללת סיבוב הגוף נגד כיוון הפרסה. 

המסלול שטוח להפליא למעט כמה חציות גשרים בודדות בהן העליה הקצרה מלווה בירידה מהגשר. בעליה לגשר הבחנתי בשלט ה-28 ק״מ בצד הנגדי ומנטלית הבנתי שיש עוד 4 ק״מ הלוך עד לפרסה הבאה ואז 4 חזור לגשר. לי זה עוזר לפרק את המרחק הלא-נתפס של 42.2 ק״מ למקטעים קטנים שקלים יותר לעיכול. במקטע זה מגיעים לאחת מנקודות השיא במסלול: שער קאמינארימון ומקדש סנסו־ג’י המרשים שבאסקוסה. 

חולפים על פני מקדש סנסו-ג׳י. צילום: All Sports Community

בשלב זה עדיין הרגשתי מצויין, אך ידעתי שיש עוד חצי מרתון לפני והכל יכול לקרות. קצת אחרי הפרסה של 24 ק״מ הגיעו אלי הפייסרים של 3:30. בריצת ה-Shakeout ביום שישי פגשתי פייסר בריטי שסיפר לי שבמרתון טוקיו הפייסרים אמורים לספק זמן מטרה לפי gun time ולא chip time, למרות שהם מזנקים הרבה אחרי שהאקדח יורה. מכיון שהפייסרים של 3:30 זינקו בקורל D, הם היו צריכים לרוץ בקצב של 3:25 או אף יותר מהר מכך, בשביל לחצות את קו הסיום ב-3:30 לפי ה-gun time. לי זה דווקא עזר, כי נצמדתי אליהם מהפרסה במשך עשרת הקילומטרים הבאים. 

לרוץ בדבוקת פייסרים ממש עוזר לשכוח מהשעון ומהקצב ופשוט להיכנס לזון. כל קילומטר או שניים הפייסרים קראו משהו ביפנית והדבוקה השיבה בקריאת עידוד חזרה. לא ממש הבנתי מה הם אומרים אבל זרמתי. 

פרט לתחנות המים הממוספרות, לא זזתי מהרגליים של הפייסר היפני שלפני. אפרופו תחנות שתיה, הארגון היפני היכה שוב – בכל תחנה, עמדות השתיה היו ממוספרות בצורה הבאה: 1/5, 2/5, 3/5 וכך הלאה, כלומר ידעתי מראש עוד כמה עמדות שתיה יש בתחנה הנוכחית, כך שיכולתי לתכנן לאיזה שולחן להשתלב ולתפוס את כוס המים או האיזוטוני. בעמדות המזון היו מאכלים מוזרים שרק היפנים יודעים לספק: שזיף מוחמץ, פנקייקים בצורת בובות, שוקולד ועוגיה ממולאת בקצפת. באנו לרוץ או לאכול?!

מפרססים ולא בפעם האחרונה. צילום: All Sports Community

השליש האחרון וההגברה לסיום

בקילומטר 26 חלפנו על פני מגדל טוקיו האיקוני כשהצלמים עובדים שעות נוספות להוציא אותנו, הרצים, בצורה מיטבית. עוד טיפ שאפשר ללמוד ממרתון טוקיו הוא שלקראת כל עמדת צלם עמדו מתנדבים עם שלט ענק של מצלמה, במטרה להכין אותנו להיכנס לפוזה הרצויה לקראת הצילומים. 

הריצה בדבוקה חלפה בנעימים, חצינו שוב את הנהר בקילומטר 28 ושייטנו לשליש האחרון של המרוץ. ארבעת הקילומטרים הבאים היו השלמה של מקטע החזור אותו התחלנו בקילומטר 12 ומסיימים כעת בקילומטר 32. מרחוק ניתן לראות את מתחם הסיום, אך יש עוד עשיריה להשלים. 

פנינו דרומה לשכונת גינזה היוקרתית, ובקילומטר 34 החל מקטע ההלוך-חזור האחרון. כשהצטרפתי לדבוקה הרגשתי שאני צריך ש״יסחבו״ אותי איתם לכן רצתי ממש מאחורי הפייסרים, אבל ככל שהקילומטרים עברו הרגשתי טוב יותר ועברתי לרוץ לידם. בשלב הזה אני ועוד שני חברים מהדבוקה: איטלקי חביב בשנות ה-60 לחייו ואמריקאית צעירה, הגברנו מעט ועזבנו את הדבוקה. לאיטלקי (ולעוד כמה רצים) היתה מוצמדת רשימת המייג׳ורים על הגב בעיצוב של צ׳קליסט, כאשר החמישה הראשונים מסומנים ב-וי וטוקיו האחרון ברשימה – כלומר סיום המרתון הפריד בינו ובין מדליית ששת הכוכבים.

שדרת האבנים המשתלבות בדרך אל הסיום המיוחל. צילום: All Sports Community

מיד אחרי הפרסה האחרונה בקילומטר 38 התחלתי להגביר, מסתבר שהיה עוד דלק בטנק. לאחר קילומטר הבחנתי מרחוק ביוחאי, בדיוק כשחברים יפנים שלו הריעו לו עם דגל ספרד ונתנו לו חיזוקים בקילומטרים האחרונים. לי זה תמיד עוזר לסמן מטרות מרחוק ולצמצם אליהן בהדרגה, כך היה גם הפעם. ממש לקראת הסוף, ישנה פניה לקילומטר האחרון על אבנים משתלבות. 

פה כבר ממש נותנים את מה שנשאר, אך מימד הזמן-מרחק כאילו מתרחב: 800 המטרים שזכרתי מסקירת המסלול פשוט לא נגמרו! בסופו של דבר נראה שלט ה-42 המיוחל מרחוק, ממש לפני הפניה שמאלה ל-200 המטרים האחרונים אל קו הסיום. הגברה אחרונה, הנפת הידיים באוויר וזהו זה, מרתון מס׳ 16 הסתיים בהצלחה. אפשר להתחיל בחגיגות!

סיום מסעיר בגברים, פודיומים כלליים וישראלים

אצל הגברים מרתון טוקיו הסתיים בפיניש מהסרטים כאשר המנצח הכללי היה טדסה טקלה האתיופי שהגן על תוארו מהשנה שעברה עם 2:03:37, מיד אחריו במקום השני עם אותו זמן רשמי היה זה ג׳פרי טורויטיץ׳ הקנייתי ושניה אחריהם במקום השלישי הקנייתי אלכסנדר מונטיצו מוניאו (2:03:38). המהירה בנשים היתה בריג׳יד קוסגיי הקנייתית שקבעה שיא מסלול חדש עם 2:14:29, אחריה האתיופיות ברטוקן וולדה (2:16:36) והאווי פייסה (2:17:39).

בגזרה הישראלית לפי אתר מבט למרוץ השתתפו במרתון טוקיו 48 ישראלים וישראליות (34 גברים, 14 נשים). אצל הגברים הישראלים היה זה פנטה גזאצ׳ו שסיים ב-2:30:36, אחריו יניב קריספל עם 2:34:19 ויוסף סבאג חתם את השלישיה עם שיא אישי של 2:47:12 שעות. בנשים היתה זו דפנה לדר נחמני עם 3:56:40, ברכה דוידוביץ׳ שניה עם 3:57:49 וחתמה את השלישיה הישראלית אודליה לידקה-שניידר עם 4:04:39 שעות.

שער הסיום של עוד מייג׳ור. צילום: All Sports Community

החזרה למציאות והמסע הביתה

ברגשות מעורבים יצאנו לחגוג עם בירה כשברקע הנוטיפיקציות על החדשות מישראל. המרחב האווירי נסגר וטיסות התבטלו בזו אחר זו. טוקיו היא לא מקום רע להיתקע בו, אבל במציאות שלנו הלב רוצה הביתה למשפחה ולקרובים. אי הוודאות לגבי טיסות חילוץ, מאילו מיקומים ואיך משתבצים לטיסה לארץ העיבו על ההישגים האישיים, אותם חלקנו עם עוד כ-38,000 רצים.

עד לרגע כתיבת הכתבה אנחנו נודדים ביפן, מטוקיו לקיוטו, משם לאוסקה וככל הנראה לבנגקוק, שם החלו טיסות החילוץ לארץ שבתקווה על אחת מהן אצליח לעלות בקרוב. מרתון טוקיו הוא אכן חוויה מרתקת, שונה, מיוחדת ומומלצת לכל רץ מרתון שרוצה ויכול לצאת מישראל ומהמרתונים האהובים על הישראלים באירופה, למזרח הרחוק והקסום.

מאת: אלי ארקוש
צילום: אלי ארקוש, All Sports Community

לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:

לערוץ הטלגרם!

Share On

Tweet