ריצה היא ספורט תחרותי, גם לחובבים שבינינו. רבים חולמים על שיאים שנשברים, לקבל מדליה או אפילו גביע ומקום של כבוד על הפודיום. אבל מה לעשות – בפודיום יש רק שלושה מקומות והמדד היחידי הוא מי היה הכי מהיר. האמנם? מסתבר שישנו עולם שלם של פודיומים סודיים שכדאי גם לכם להכיר.
ריצה היא אתגר: הקושי לקום ממצב סטטי, להתארגן ולצאת למסע ההתנגדות בכוח המשיכה, להילחם בגוף המופתע בקילומטרים הראשונים ולהביא את הגוף לקצה באימוני איכות. מעבר לסיפוק העצמי ולהתקדמות שלנו במעלה סולם הכושר והסיבולת, אין כמו חותמת מהסביבה לקבל חיזוקים חיוביים והכרה בהישגים שלנו. אך בימינו, כאשר כל משתתף המסיים מרוץ מקבל מדליה, הערך החברתי שלה כסמל סטטוס נשחק. מצד שני, לעלות על הפודיום הכללי או בקטגוריה ולקבל גביע נראה בלתי-אפשרי לרובנו, הרצים החובבים. אז איך בכל זאת נוכל לקבל הכרה רשמית על ההשקעה הרבה שלנו במהלך השנה? סוף עונת התחרויות הוא תזמון מצויין להכריז על תארים אלטרנטיביים ולתת הכרה גם לרצים הפחות מהירים – אך לא פחות מיוחדים! הנה סקירה של הפודיומים הסודיים של קהילת הרצים:
1. פודיום של רצי ה-Underrated
כשרץ חדש מצטרף לקבוצה, תוך אימון או שניים הוא מתוייג ומשוייך לדבוקה מסויימת. אם לא יהיו הפתעות, שם הוא יעביר את רוב מחזור החיים של הרץ החובב. אבל לפתע, משום מקום, הוא מפציץ במרוץ חשוב או מעלה את עצמו הקבצה בריצת נפח מאתגרת.
מה לעזאזל קרה פה, ואיך גם אנחנו יכולים לעשות את זה? לאיש אין תשובה מספקת לתעלומה, אפילו לא למאמן. הבנאדם פשוט מתעלה ברגעים החשובים, וכמו יאקוב אינגבריצן בתחילת המרוץ, רוב השנה הוא נהנה להיות בדבוקה האחורית.
רק פעם בשבוע: הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:
2. פודיום הרצים המשתפרים
היא התחילה את העונה ברמת כושר מסויימת, די מרוצה מעצמה. האמנם? יצר ההישגיות והרצון להתקדם גרם לה להשקיע באימונים, להתקדם בהדרגה משבוע לשבוע ולאתגר את המאמן (או שהוא אותה) בהרמת רף מתמדת. השיאים האישיים נשברו בזה אחר זה והדבוקה המקורית נפרדה ממנה לשלום בהערצה ושפשוף עיניים – היתכן שהיא רצה בקצבים ולמרחקים כאלה? איך זה קרה פתאום? גם אנחנו רוצות! כך יעשה לרצה המשתפרת של השנה.
משתפרת מאימון לאימון
3. פודיום המתייצבים למקסימום המרוצים
לא רק מרוץ הלילה של תל-אביב או מרתון ים המלח זוכים בנוכחותו. אם יש מירוץ בסופ״ש – הוא נרשם אליו: מקצים של 5 או 10 ואפילו חצאי מרתונים, הכל הולך. משבילי עמק המעיינות בצפון ועד מרוץ הלילה של קרית גת, מרוצים לזכר נופלים כמו נחל שורק ובשבילי הבנים הדרוזיים או מרוצים מקומיים בחדרה, אשקלון ומודיעין. גם במרוצי שטח הוא לא בוחל, העיקר שבסוף השנה כמות המדליות תהיה מרשימה.
4. פודיום המילואימניקים
בין מבצע למלחמה הוא הראשון להתגייס, מקבל דיווחים בלעדיים מהשטח ומעדכן את הרצים הסובבים אותו. תמיד תמצאו אצלו פק״ל קפה בבגאז׳ ואולי גם איזולירבאנד חבלה בוסט הקרמי הנוסף שלו. דווקא הריצה משאירה אותו שפוי במקצת כשיש איזו אתנחתא מהסבבים. האירוניה היא שדווקא בריצה הוא מוצא על מה להתלונן – בנאדם, היית חודשים בעזה או בלבנון, אז שני הקילומטרים שנוספו לאימון או הקצב המוגזם באינטרבלים ישברו אותך?!
מילואימניק אבל בכושר
5. פודיום ההתמדה
בקבוצת ריצה יש מחזוריות מסויימת: בחורף הרצים משתבללים בבית ופוסחים על אימון-שנים-שבוע כשיש מבול בחוץ, קר וחשוך ושמיכת הפוך כה מזמינה. באביב, כמו פטריות אחרי הגשם חוזרת הקבוצה לקבל נפח משמעותי, כי חייבים להתחטב לפני הקיץ. אבל יש רצה אחת שמתמידה להגיע לכל אימון, מבצעת את התכנית במלואה ולא תחמיץ ריצה בעד שום הון שבעולם. אולי היא לא הכי מהירה או הכי משתפרת, אבל אפשר לסמוך עליה שתגיע בכל מצב – וזהו הרי התנאי המינימלי להצלחה.
6. פודיום ההשראה
יש רצים ששוברים שיאי מהירות, אך הרץ הזה מפתיע כל פעם מחדש ופורץ גבולות שלא חשבנו אפשריים: ריצה במזג אוויר קיצוני במהלך חופשה או נסיעת עבודה בחו״ל, נרשם ומסיים מרתונים כמות מוגזמת של פעמים בשנה, הוא הראשון להניע ריצות סופ״ש כששאר החבר׳ה רדומים, משלב סוגי ספורט כאילו היה טריאתלט ובעיקר גורם לאחרים להרגיש שיש עוד לאן לשאוף – הם לא משוגעים לדבר כמוהו.
קצת שלג מעולם לא עצר אותי
7. פודיום המשתקמים מפציעה
תמיד אחרי מרוץ לא מוצלח או פציעה טורדנית מזמזמת בראש המחשבה שאולי הגיע הזמן לתלות את הנעליים, הרי אנחנו לא הולכים ונהיים צעירים יותר ואולי כדאי פשוט לפרוש? אבל דווקא מהמקום הנמוך הזה, עוף החול שלנו מתרוממת חזרה, לאט ובטוח. בצעדים קטנים והתקדמות זהירה אך נחושה, היא עושה את דרכה עד לרמת הכושר שהיתה לה לפני המאורע, ואף מעבר. עופי גוזלית, חתכי את השמיים!
הקבוצה הסודית השקטה של ראנפאנל?
8. פודיום רצי השטח
הוא חולם על הזינוק בשאמוני ב-UTMB או מוצארט 100 באלפים, ועד אז יסתפק במרתון המדברי, ערד-מצדה או מרוץ הבננה. מצטייד בוסט, שלוקר ונעלי שטח ומתחבט מתי יגיע המועד המדוייק לרכוש מקלות לריצה שיתמכו בו בעליות רציניות. הוא בז לכבישונים ותמיד ימשוך לכיוון ריצות בשטח, בבוץ, בכורכר או בחול עמוק. בערבים יצפה בסדרות תיעודיות על קיליאן ג׳ורנה וקורטני דוולטר, ואולי השנה ינסה את כוחו במרוץ הבקיארד הישראלי שלנו או יאתגר את עצמו במקצה לילי ארוך בסובב עמק.
צילום: גילי חנוך
9. פודיום השיתופים בסושיאל
טיקטוק, אינסטגרם או פייסבוק – אצלה כל אימון מתועד, מצולם ועולה לרשתות החברתיות. כשהרצות סחוטות ומזיעות היא תתעקש להקים את כולן על הרגליים, בכדי לבחור את הקומפוזיציה המדוייקת לאותו רגע. בפוסט מרגש או סטורי היא תיקח אתכם לחווית הריצה העדכנית שלה, בעזרת סרטונים ותמונות אשר באופן מופלא תמיד יחמיאו לה ויאדירו את התדמית האתלטית שעמלה עליה, לעיתים אפילו יותר מהאימון עצמו.
אז איפה אתם על הפודיום?
זה לא משנה אם אתם לא הכי מהירים או הכי חטובים בקבוצה. לכל אחת ואחד מכם יש את הקסם שמאפיין אתכם, בין אם זה התמדה, חברות, דרייב להשתפר או לצלם ולהעלות לסטורי – גם לכם מגיע לעלות על הפודיום לפחות פעם בשנה, לקבל את התואר המיוחד שלכם ולטעום את טעמו המתוק של הניצחון. זו גם הזדמנות להסתכל לאחור למסע שעברתם עד לרגע הזה, על ההישגים שלכם קטנים כגדולים, וגם להציץ מסביב על הפודיומיסטים האחרים – אולי יתעורר בכם החשק לרדוף אחר תואר נוסף בשנה הבאה?
כל אחד והפודיום הסודי שלו
מאת: אלי ארקוש
צילום: אלי ארקוש, מאיה ארקוש, יוסי רובינשטיין, עידן פינקיאל, הילה זילברמן, גילי חנוך
לחצו פה לקבל את ראנפאנל בטלגרם:
