לפי ספרו של ההיסטוריון הרודוטוס, אשר תיעד את מלחמת פרס–יוון בשנת 440 לפנה"ס לערך, נשלח פידיפידס מאתונה לספרטה על מנת להזעיק תגבורת בטרם החל הקרב, אך חזר משם בידיים ריקות. חישוב מרחק הריצה לפי הסיפור של הרודוטוס מראה שפידיפידס עבר כ-450 ק"מ תוך מספר ימים. כ2,500 שנים מאוחר יותר, החליט גם סטס חלפסקי לבדוק את המסלול ורץ 490 ק"מ מאתונה לספרטה ובחזרה.
הצטרפו לווצאפ שלנו וקבלו עדכון על כתבות חדשות:
סטס ואני מכירים כבר כמה שנים. בעצם מאז שהתחלתי לחבב מירוצי שטח ומירוצי אולטרה. פה ושם נפגשנו בכמה ריצות חברתיות, התחלנו לעקוב אחד אחר השני בסטראבה ומשם התחלנו גם להתעניין באתגרים אחד של השני.
לא יכולתי להישאר אדיש לאתגר המטורף שסטס עשה והתיישבנו לקפה של אחר הצהריים לקשקש קצת על איך מתדרדרים לרוץ כמעט 500 ק"מ במשך 4 יממות רצופות, כמעט ללא שינה.
איך הגעת לעולם הריצה?
"האמת שהגעתי לזה די במקרה" תשובה שרוב ספורטאי האולטרה עונים בדרך כלל. סטס סיפר שהיה מכור לאימוני חדר כושר, אך בשלב מסויים קרע את שריר החזה פקטורליס מייג'ור, ולמעשה היה מושבת יותר מחצי שנה מאימוני חדר כושר. "מה נשאר לי? יש לי מנוי לחדר כושר, נשארה לי רק המסילה" ככה הגיע לעולם הריצה.
באחד ממקומות העבודה שעבד התארגנו כמה חברה למרוץ הר לעמק והיה חסר רץ. בלי לחשוב או להבין יותר מדי, מצא סטס את עצמו משלים מניין לקבוצה.
"בחיים לא רצתי שטח. בחיים לא רצתי בחום, או בלילות עם פנס. ככה נחשפתי לריצות שטח. מאז התאהבתי בעולם הזה והעסק התקדם במסלול המוכר: חצי מרתון, מרתון, אולטרה ראשון מהמדבר לים. משם כמו כולם 66 ק"מ בסובב עמק, 100 ק"מ בתנ"ך תש"ח ואז ספרטניון 100 מייל!"
שנה לאחר מכן עשה סטס ספרטניון נוסף ועשה קריטריון למירוץ ספרטתלון. אז הוא עוד לא תיאר לעצמו שזה רק חצי מרחק ממה שמחכה לו עוד 3 שנים…
אולרטאיסט שלא רץ ארוכות?
סטס סיפר שבהכנות לספרטתלון הראשון שלו התאמן סביב 16 שעות שבועיות בממוצע. היה על 160-210 ק"מ שבועיים, מה שגרם להרבה ויתורים בחיים האישיים. "אין לך רצון לחיות, אין לך רצון לראות ילדים, משפחה, עבודה. אמרתי שזה התחביב שלי, אני לא משתכר מזה ואני לא רוצה להקריב את כל השאר בגלל תחביב"
מאז שינה סטס את תוכנית האימונים וכבר לקראת הספרטתלון השני שלו בשנת 2023 התאמן בצורה לגמרי שונה, מה שלא פגע לו ביכולת נפח או מהירות.
"אני כבר לא מתאמן כמו כל רצי האולטרה בארץ": היום סטס לא רץ ארוכות! הכי ארוכה שלו היא סביב 16-18 ק"מ, וגם זה רק לקראת מרתון או האתגר הזה. שאלתי אותו כשבועיים לפני המירוץ מה עם המסכמת? לא ראיתי שעשית ארוכה כלשהי, כל הריצות סביב 10 ק"מ. "זה האימונים שלי. יש לי קילמטראז' מספיק ברגליים והן זוכרות" ענה.
מה עם חד"כ, שחיה, אולי אופניים? "יודע שצריך אבל לא מגיע לזה".
תוכנית האימונים הזו לא מנעה מסטס לעשות מרתון סאב 3, לזכות בתואר אלוף ישראל לשנת 2025 במירוץ 24 שעות במסגרת ספרטניון בינואר 2025, שם גמע מרחק מצטבר של 225 ק"מ וגם לעשות את הספרטתלון השני שלו בשנת 2023 בזמן 33:54:17 בעוד שאת הראשון, שנה קודם לכן עם תוכנית אימונים קשה וקילומטראז' שבועי משוגע הוא סיים ב 34:37:53 שעות.
אל תפסידו כתבות מעולות:
הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:
ליקום תוכניות משלו
"ואז, באינסטגרם, קופץ לי פוסט של פדיפידיס. ימים אחרונים להרשמה".
סטס היה רשום בכלל לבק יארד כמירוץ מטרה לשנה הזאת. אחרי שכבר השתתף בשלושה בק יארדים וסיים עם תוצאות נאות, הוא רצה לתת את המקסימום ולקבוע שיא אישי. בשנת 2023 אפילו רצנו יחד והוא משך אותי בסיבוב ה-20. אני השלמתי עוד שניים וסטס סיים לאחר 28 סיבובים.
ואז הוא נתקל במקרה בפוסט לגבי מירוץ הפדיפידיס. זה קרה כחודש לפני המירוץ וכשבועיים לפני הבק יארד. תוך מספר שעות נוצרה קבוצת ווטסאפ עם עוד שני חברים, וכולם מתכוונים להירשם. לאחר מספר ימים הקבוצה התרוקנה וסטס נשאר הנרשם היחיד. מירוץ הבק יארד ימתין עוד קצת. יאיר, המארגן של המירוץ שומר לסטס מקום למהדורת 2026 שתתקיים באפריל.
הכוכבים בכל זאת הסתדרו. רצה אמריקאית שהשתתפה בספרטתלון חיפשה מלווה והוא שהחליט לעזור לבחורה וללוות אותה ועל הדרך גם לשוחח עם מארגני מירוץ הפדיפידיס, להרגיש את המסלול שוב ברגליים ולהבין מה באמת מחכה לו. כך מצא סטס את עצמו שוב בדרך לספרטה, אך הפעם כמלווה.
הכנות לקראת מירוץ
כל מי שהשתתף בתחרות בחו"ל יודע שהעסק לא זול. על כמה וכמה כאשר נדרש להטיס איתך מלווים, ציוד, מזון טכני לארבעה ימי מירוץ וכו'… כאן המקום להודות לאנשים שגרמו לכך לקרות:
סטס קיבל תמיכה מחברת Mensch Capital Partners. בעזרתו של שליו ברוש, חברת ספונסר דאגה לו לכל האוכל הטכני שנדרש. "היה לי טרולי 10 קילו רק של אוכל טכני", סאקוני דאגו לנעליים וגארמין לשעון פניקס 8.
למעשה, במירוצים האלו המון תלוי בצוות הליווי. הספורטאי רק מבצע. הוא ממשיך לרוץ, לדווש או לשחות למרחק עצום אבל כל זה לא יכול לקרות ללא צוות ליווי מגובש שיודע בדיוק מה ומתי לעשות. מנהל את התזונה, המנוחות וגם את המשברים. בצוות הליווי של סטס היו אשתו יולי וחבר וותיק בשם צותי מיירס. גם הרצה אולטרה המוכשרת סופי וקסלר כהן טסה במיוחד על מנת לתמוך ולעזור גם לצוות הליווי.
המון תלוי בצוות הליווי!
תזונה במהלך המירוץ
"אתם רוצים להצליח באולטרה, אל תסתמכו על אוכל אמיתי, כל שעה קחו ג'ל!". ההצלחה של כל אולטרה היא בתוכנית תזונה נכונה. מי שעוקב אחרי סטס באינסטגרם ודאי ראה סרטונים שלו לגבי צריכת קלוריות, ואם אתם עוד לא, מומלץ – הבחור מבין דבר או שניים במאזן קלורי וידע לבנות לעצמו תוכנית תזונה נכונה.
במרוץ אולטרה אנחנו שורפים כ-500 קלוריות לשעה. ככל שהזמן עובר, מערכת העיכול עובדת פחות ונוצר מצב שהצריכה עולה, אך ההזנה יורדת, מסביר סטס. ג'ל זה לפחות 200 קלוריות שאתה יודע שהכנסת. אם תצליח לשלב עוד משהו, זה בונוס! סטס ממליץ לגוון עם "צ'ופרים" קטנים שאתה אוהב. כלומר, מלבד המזון ש"צריך" תפנק את עצמך גם עם משהו שאתה אוהב. למשל חטיפים, סניקרס, במבה, מלוחים, כל אחד ומה שהוא. הפרוטוקול של סטס למירוץ היה כל שעה ג'ל. כל שעה משקה איזוטון עם חצי כדור אלקטרוליטים וביום הראשון כאשר הטמפרטורה הייתה בסביבות 29 מעלות שילב גם כדורי מלח. זה הבסיס. מעבר לכך צ'ופרים שאוהבים.
סטס באמצע באמצע הדרך ליד פסל של ליאונידס בספרטה
במהלך המירוץ
באופן אישי, אני עקבתי אחרי סטס בקבוצת הטלגרם הייעודית של המירוץ, שם סטס דיווח על ההתקדמות כל 10 ק"מ. "פוסטים האלו ממש החזיקו אותי. חיכיתי להם על מנת לשבור את המונוטוניות" מספר סטס.
את הריצה הוא התחיל די מהר. אפילו מהר מאוד במושגי אולטרה. לאחר 70 ק"מ הוא היה על קצב ממוצע 6:40 לקילומטר. את המאה הראשונים סגר על קצב ממוצע 7:18. הלילה, הקור שירד והעייפות נתנו את אותותיהם והקצב קצת הואט. בהתחשב שנותרו לו עוד כמעט 300, זה קצב מהיר מאוד.
"האטתי את עצמי במתכוון. היו קטעים שרצתי ואז עברתי להליכה על מנת לאזן את הקצב" הוא מספר. העדפתי לרוץ כל עוד אני יכול.
"עד ספרטה הרגשתי מעולה!" לשם אגב הגיע לאחר 36 שעות וארבע דקות, כאשר הקאט אוף הוא 43 שעות. למעשה סטס עמד בקאט אוף של ספרטתלון, כשבל נשכח שיש לו את אותו המרחק לחזור בחזרה.
לא היו משברים בדרך?
בשונה מספרטתלון, בגלל שהמירוץ בנובמבר ותנאי מזג אויר שונים ויש רוחות וגשם, לקראת ספרטה, הדרך עובדת דרך הר עם עליה מתמשכת לאורך 15 ק"מ. לילה, קר, סטס מתקרב לשלושים שעות ללא שינה, וכאן הוא מספר שהתחיל לנמנם תוך כדי הליכה. "שום דבר לא עזר. לא קפאין, לא מוזיקה, הדבר היחיד שהציל אותי זה שפגשתי רץ הונגרי שהיה עוד יותר שבור ממני ואנחנו תמכנו אחד בשני" כל מי שהיה בסיטואציות האלו, מכיר שאין יותר טוב מלפגוש עוד נפש חיה בדרך.
קבלו כתבות בנוחות:
משבר נוסף קרה בקילומטר 300 בערך: רגל שמאל התחילה לכאוב, ועם כל קילומטר הכאב התעצם. על אף מסאג' ומשכחי כאבים שלקח, הכאב לא עבר. "לא הצלחתי לייצר ריצה ובקושי הליכה" מספר סטס. הקצבים הואטו משמעותית. "אני יודע איזה קצבים אני צריך בשביל לסיים בזמן ואני רואה שאני מתחיל להתרחק מזה".
"פעם ראשונה בחיים אמרתי לעצמי: מה, עוצרים? ואז אני מתחיל לחשוב על כל אותם האנשים שתרמו לי וסומכים עלי ואני אומר לעצמי: מה באנו לעשות פה?"
סטס סיפר שהיה לו הסכם עם אשתו שהוא פורש באחד משני מקרים או שיש סכנה בריאותית או שהוא לא עומד בקאט אוף. במקרה הזה התקיימו שני התנאים ויולי התעקשה שהגיעה העת.
בין הרהורי הפרישה ובחיפוש אחר תמיכה החליט סטס לעשות שיחת ועידה ולחפש את עצת החברים, רצי האולטרה. השיחה עצמה עזרה והסיטה ממחשבות הפרישה אבל העלתה גם פתרון – גרב לחץ. עם גרב הלחץ הוא הצליח להגיע לתחנה הבאה 410 ק"מ, בה פגש מלווים של רץ מהפיליפינים שהתמחו בטייפינג. אחד המלווים בדק את סטס ואבחן שזו בצקת. "זה הרגיע אותי". אחרי שהבין שמדובר בבצקת בלבד ולא משהו חמור מכך, המחשבות על פרישה התאדו לגמרי והחלה מלחמה אמיתית. צעד ועוד צעד שמלווה בכאבים, אך מקרב למטרה. "בשלב מסוים אני מסתכל על השעון ומבין שאין לי זמן. אני צריך לרוץ!"
ב30 הקילומטרים האחרונים סטס עבר לריצה-הליכה, לסירוגין עם כ90% ריצה. זו מלחמה אדירה שלבסוף הראש ניצח וסטס עצר את השעון לאחר 496.47 ק"מ וכעבור 97 שעות, 58 דקות ו27 שניות!
מאת: דן קלדניצקי
צילום: יולי חלפסקי, סטס חלפסקי
