ריצות בג׳ירונה – עיירת אתלטים קוסמופוליטית

רק פעם בשבוע:

בית הדירות בו שהינו בהזמנה, "לה קומונה" בעלות ישראלית (להזמנות לחצו כאן), מעודד קבוצות ריצה ורכיבה לבוא ולהתארח למחנות אימונים ולחופשות ריצה. קבוצה של כ-20-22 מתאמנים תוכל להזמין את בית הדירות כולו ולהנות מדירות בגדלים שונים המסוגלות לארח בין 2-6 מתאמנים בדירה. גם חבורה קטנה יותר של 4-8 מתאמנים תמצא כאן דירות מרווחות ומעוצבות בטוב טעם. 

כל דירה מכילה חדר שינה אחד או יותר, מקלחת + שירותים, מכונת כביסה, סלון, פינת אוכל, סלון ומטבח מאובזר, המאפשר לבשל ארוחות קלות בדירה. המיקום ממש מעל קפה קומונה, מהווה מוקד מפגש, יציאה והתכנסות חזרה לפני ואחרי ריצות או רכיבות.

הדירה ב"לה קומונה" – מושלמת לחופשת ספורט בסטייל גבוה

ריצת שטח ראשונה – Overland Running Provisions

לקונספט של חנות ריצה המהווה מוקד לקהילת הרצים ולריצות חברתיות מאורגנות התוודעתי בשנים שגרתי בפלורידה. דרך מַכָּרָה של חבר מברצלונה שמעתי שנפגשים כל שבת בכניסה לחנות Overland Running Provisions בסביבות 9 בבוקר ויוצאים לריצת שטח ביערות ההרריים של ג׳ירונה. 

מזל שהגעתי רבע שעה לפני תשע, כי כעבור מספר דקות החבר השישי והאחרון הגיע ויצאנו לדרך. מבנה הגוף האתלטי של חמשת הרצים ומותגי סלומון, און, נורמל, ועוד מותג עם חץ מופנה כלפי מעלה שאותו לא הכרתי (מותג ג׳ירונאי מקומי ויוקרתי בשם Change) גרם לי לחשוד שמדובר ברצי שטח מנוסים ומהירים, ואכן כך היה.

הזהירו אותי שחמשת הקילומטרים הראשונים של הריצה הם הקשים ביותר, מדובר על טיפוס של כמה מאות מטרים עד לנקודת תצפית בה הקבוצה עוצרת, ממתינים לאיטיים ומתפצלים: חלק ימשיכו ל-20 ק״מ בטיפוס נוסף של עוד 5 ק״מ לפסגה הבאה, אחרים יחזרו חזרה וישלימו 10 או 15 ק״מ. 

הטיפוס האגרסיבי פגש אותי ביום ״התאוששות״ מריצת נפח ארוכה, וכבר אחרי 2-3 ק״מ התחלתי להתקשות. רץ בשם מוראט נשאר מאחור לתמוך בי עד לפסגה הראשונה, משם נפרדנו כידידים והוא המשיך לרדוף אחרי ארבעת האחרים, לא לפני שקבענו להיפגש בסיום הריצה בקפה קומונה, ממש מתחת לבית הדירות שבו התארחנו. בית הקפה גם משמש כמקום מפגש לרוכבים ורצים, גם בזכות העובדה שהבעלים הוא יאן פרודנו, אלוף העולם באיש ברזל.

הנופים שנתגלו בפסגה ותוך כדי הירידה חזרה לג׳ירונה היו עוצרי נשימה – גבעות מוריקות של יערות, שמיים כחולים ושבילי הכורכר (שהפעם הפכו ידידותיים יותר עם שיפוע שלילי) גרמו לסבל של העליה להישכח ולבריזה הקרירה ללוות אותי בירידות התלולות. השטח אינו טכני, אם כי היו מספר מקטעים של ירידות בשיפוע די חד המצריך ריכוז ועירנות היכן להניח את כף הרגל בנחיתה הבאה. 

בקפה קומונה התאחדנו שוב ואז יצא לי להכיר יותר טוב את עמיתי הרצים: ברנדון – רוכב מקצועי לשעבר (במקור מאוסטרליה), מוראט, אמריקאי בעל חברת תוכנה בוטיקית המחלק את זמנו בין ג׳ירונה לארה״ב, גייב, ניק ודֶיין – נגר ממדינת וושינגטון במערב ארה״ב, הוא ואישתו סטפני באו לחופשה של 3.5 שבועות באזור.

סיור מודרך בעיר העתיקה

מה שיפה בקהילת הרצים בכל העולם הוא שרץ שלפני שעתיים היה זר מוחלט, הופך לחבר תוך ריצה אחת. כך קרה עם דיין, האמריקאי מספוקיין, וושינגטון. כששמע שאני פנוי הוא הציע להיפגש לצהריים ולקח אותי לסיור בעיר העתיקה, לאכול איתו בראנץ׳ ולחלוק בירה מקומית יחד. 

הקולינריה פה בהחלט ברמה גבוהה, בתי קפה עם פולים איכותיים, גלידריות עם תורים ארוכים ומסעדות מישלן. המשכנו לסיור למבצר עתיק שמצוי במעין שמורת טבע קסומה עם נקודת תצפית על החומה (שעליה ניתן לצעוד) ועל העיר ג׳ירונה. העיר העתיקה מלאה בסמטאות של אבנים משתלבות, כיכרות ובתי קפה עם שולחנות ברחוב עצמו. למרות החום של הקיץ, מרבית האנשים יושבים בצל עם כוס בירה קרה וטאפסים טעימים למראה.

ריצת שטח שניה – הטיפוס למבצר סן מיגל

ביום השני לחופשה קבעתי עם דיין לצאת לריצה בשמונה בבוקר. ימי ראשון באירופה די מנומנמים, אבל סצנת הרוכבים והרצים מתחת לחלון החדר שלנו דווקא היתה תוססת בשעת הבוקר המוקדמת (יחסית). 

משום מה חשבתי שהטיפוס היום יהיה עדין יותר מהחוויה המטלטלת של יום האתמול, אך מהר מאוד התבדיתי. דיין הזהיר אותי שהחל מהקילומטר השלישי הטיפוס נהיה תלול יותר באופן הדרגתי וכדאי להתכנס לקצב שירגיש נוח בשביל להגיע לפסגה בחיים. ואכן, השיפוע הלך והקצין בקילומטרים הבאים ובשביל כבישון כמוני הצריך מספר עצירות והליכות לסירוגין, להרגיע את הדופק שזינק לשמיים.

דיין ואני במבצר (מחזיר דופק)

המבצר בפסגה היה מרשים, בתוכו היו מדרגות לולייניות שהובילו לגג ובו נפרש נוף פנורמי מדהים של כל הגבעות מסביב. ביקשנו מרץ אמריקאי מזדמן לצלם אותנו, מה שהוביל לשיחת חולין והחלפת טלפונים עם ניק מלייק טאהו, קליפורניה – מסתבר שככה זה עובד פה בג׳ירונה, כולם הופכים לחברים בשבילי השטח. 

אגב, שמתי לב שכאשר חולפים רצים ממול נהוג לברך ב-Bon Dia (יום טוב בספרדית), הקהילה פה מאוד ידידותית. לאחר מספר תמונות והפסקה קלה המשכנו. הריצה חזרה לג׳ירונה חלפה ביעף, הקילומטרים בירידה היו מהירים ומהנים בהשוואה לטיפוס האכזרי. חתמנו את הריצה בישיבה בקפה קומונה, לצד רוכבים מדוגמים לבושים בגדי רכיבה אופנתיים. קבענו להמשיך לארוחת צהריים ובירה – אני בהחלט יכול להתרגל לחיים פה.

ריצה שקיעה חברתית עם המקומיים מה-Velodrom

במיקום של תיאטרון היסטורי שנחרב בשריפה, הקימו חבורת משקיעים חובבי אופניים את חנות האופניים הגדולה ביותר בג׳ירונה – הולודרום. בחלל ענק המשתרע על פני 3 קומות ניתן למצוא אופני קצה ממותגים שונים, ציוד רכיבה, מזון טכני ואפילו בית קפה. במרכז הקומה הראשונה מוצבת טלוויזיה המשדרת את הטור-דה פראנס ומאפשרת לקהל הקונים לצפות בנוחות. מחוץ לולודרום יש גרם מדרגות ארוך המוביל לקתדרלה עתיקה – זוהי נקודת המפגש לריצה החברתית של פרוייקט Traca בכל יום שני בערב.

כיאה לקטלונים, ההתכנסות החלה בשבע בערב ולריצה עצמה יצאנו רק כעבור כחצי שעה של נטוורקינג. זיהיתי את חבורת האתלטים מריצת שבת הקשוחה, אך בנוסף הגיעו הפעם כ-30 רצים ורצות. הריצה החלה ברחובות הצרים של ג׳ירונה, וכשעברנו ליד בתי קפה עם שולחנות ברחוב, היושבים הריעו למחזה של 30 רצות ורצים כובשים את העיר העתיקה בעוצמה. 

אחרי כקילומטר יצאנו מהעיר העתיקה, הגענו לשטח המוכר והתחלנו לטפס. כמקובל בריצה חברתית, הקצב היה איטי ומדי פעם המובילים עצרו לחכות לאחרונים. בפניות מסוימות נראה היה שהמסלול לא תוכנן מראש ב-100%. המובילים לקחו אותנו דרך סינגל צר ומעט טכני בעליה, מה שהקשה על ריצה רציפה ועברנו להליכות לסירוגין.

כשהגענו כמעט לפסגה לעוד עצירה להתפעל מהנוף, החבורה המהירה של שבת החליטה שנמאס מהעצירות התכופות ומהקצב האיטי להחריד והחליטו להתפצל מהקבוצה הגדולה – דיין ואני המשכנו איתם במעלה השביל. לאחר עוד כחצי קילומטר של טיפוס החלה הירידה והתחלנו להגביר קצב. 

האור החל להחשיך והריצה המהירה בירידה לוותה בנופים מתחלפים: מקטע ראשון בתוך יער עבות בחשיכה המתקרבת, אחר כך יציאה למקטע בשיפוע די תלול שהצריך תשומת לב, מעבר מתחת לגשר גבוה מרשים והירידה חזרה לעיר בה נפרש לפנינו נוף ההרים בשילוב המבנים העתיקים של ג׳ירונה. לאחר כתשעה ק״מ נפרדנו דיין ואני משאר החבורה לשלום וחזרנו למלון הדירות שלנו, עייפים אך מסופקים.

יעד אטרקטיבי לטיול ריצה עם חברים

בסיכומו של דבר, סוף השבוע האיכותי ב"לה קומונה" (להזמנות לחצו כאן) בג׳ירונה התגלה כהרפתקאה מוצלחת ביותר: הקירבה למסלולי שטח מאתגרים עם נוף מהמם (יש גם מסלול גראבל שטוח לסולדים מעליות), קהילת הרצים המקומית מלאה ברצים ידידותיים מכל הרמות, גם מהקליבר הגבוה ביותר. 

האווירה הספורטיבית ששוררת בעיר העתיקה המלאה ברוכבים ורצים עושה חשק לקחת חלק בריצות החברתיות ובפעילויות השונות. וכמובן – בתי הקפה, הגלידריות והמסעדות השוקקים אדם ומסייעים למלא מצברים לאחר הפעילות. טיסה ישירה לברצלונה ואז רכבת מהירה של כ-40 דקות מחברות את הישראלים לאחד היעדים היותר אטרקטיביים לחופשה אקטיבית לחובבי ספורט אירובי. 

המיקום המרכזי של הדירה בלה קומונה, ממש מעל קפה קומונה, מאפשר להיכנס היישר לסצינת הרכיבה והריצה בלי עיכובים מיותרים. שיחת חולין זריזה עם אחד הרצים או הרוכבים בקפה, תספק את כל המודיעין הדרוש לריצות או רכיבות קבוצתיות מתוכננות, כמו גם טיפים והמלצות למסלולים.

עם סופרמרקט קרוב, מטבח מאובזר, מכונת כביסה ומסעדות למכביר – נראה שחשבו כאן על כל הצרכים של הרצים או הרוכבים. חנויות רכיבה וריצה ישלימו כל ציוד שחסר או ימלאו חסך של רכישת נעלי ריצה או גופיית מירוצים חדשה ואופנתית.

להזמנות חדר/דירה לחצו כאן

מאת: אלי ארקוש
צילום: אלי ארקוש, גיא חלמיש

רוצים להגיע לג'ירונה להנות מהחוויה? בית הדירות לה קומונה מושלם לכך – להזמנות לחצו כאן

למאמנים וקבוצות

צרו קשר להבאת הקבוצה לחוויה של ג׳ירונה (ניתן גם לפנות לרכישות נדל"ן בג'ירונה): 

Share On

Tweet